עדויות – חלק ג'

עו"ד עמרי לשם

במאמר זה, אשר ייסכם את "טרילוגיית" המאמרים בתחום העדויות, ארחיב עוד על נושאים בתחום זה שטרם נגעתי בהם, תוך התמקדות בתחום כשרות ההעדה וצורך בתוספת משפטית על מנת לעשות שימוש בעדויות מסוימות.

כשרות עדים

מטבע הדברים, כאשר משתמשים במושג כשרות בהקשר הזה, אין הדבר קשור לתחום המזון ביהדות, אלא מכך שיש צורך שעדים יהיו "תקינים" לצורך מתן עדות, כך שניתן יהיה לעשות שימוש בעדות שלהם כבכל ראיה אחרת. הכלל בפקודת הראיות קובע כי כל אדם כשר להעיד. אולם, כמובן שלכלל זה ישנם יוצאים מן הכלל, כמו לכל כלל אחר. וגם לעניין היוצאים מן הכלל יש החרגות. כלומר, ככלל, הורים אינם יכולים להעיד כנגד ילדיהם ולהיפך, ובני זוג אינם יכולים להעיד זה נגד זה. למעט חריגים. כל הנושא הזה מוסדר בסעיפים 8-1 לפקודת הראיות.[1] על אף שהכלל אוסר העדת הורים-ילדים ובני זוג, ההגיון הבריא אומר כי לא ניתן להימנע מהעדת אלה נגד אלה באופן גורף. המקרים הללו, שאינם ניתנים למניעה, מפורטים אף הם בפקודה.[2] הרעיון הוא כי קשה לתאר מצב בו עדות של הורה כנגד ילדו או להיפך או של בן זוג כנגד בן זוג תהיה אובייקטיבית כמצופה מעדות לפני בית המשפט. חרף כך, בעבירות מסוימות שביצעו הורים כלפי ילדיהם או להיפך, או בן זוג כלפי בן זוג, אין מנוס מלהעידם אלה נגד אלה. מדובר בעבירות שחומרתן גבוהה בתחומי המין, האלימות וההזנחה.[3]

תוספות משפטיות למשקלן של העדויות

תוספות אלו המוכרות בשמן 'תוספות ראייתיות', הן תוספות 'חיצוניות' שנדרשות לעדויות מסוימות, כלומר, נושא שאינו קשור לליבת העדות ומתגבר אותה ממקור אחר. חשוב לציין כי תוספת ראייתית אינה נדרשת רק במצבים של עדויות, וישנם סוגים רבים של ראיות המצריכים תוספות שכאלה. הדבר נחוץ לבית המשפט על מנת להשתמש באותה עדות שלה התוספת נדרשת. במילים אחרות, אם נקבע שעדות מסוג מסוים מצריכה תוספת ראייתית מסוג חיזוק, אזי שללא אותו חיזוק משפטי, העדות לא תהא תקפה ולא תוכל לעמוד בזכות עצמה. קיימים שלושה סוגים של תוספות ראייתיות – 'דבר מה נוסף' (התוספת המזערית ביותר); חיזוק (תוספת "בינונית"); סיוע (תוספת משמעותית). בספרות המשפטית מחלקים את התוספות לשתי קטגוריות – תוספות מאמתות ותוספות מסבכות. בעוד שדבר מה נוסף וחיזוק מהווים אימות לראיה, סיוע מהווה גורם מסבך בזכות עצמו, ללא קשר לעדות / לראיה שלה הוא מסייע. דוגמאות:

• הודאה של נאשם במשטרה בעבירה שאותה ביצע מצריכה חיזוק מסוג 'דבר מה נוסף' על מנת שניתן יהיה להשתמש בה לשם הרשעה.
• כשבמשפט ישנה עדות יחידה אשר נמסרה על ידי שותפו לפשע של הנאשם. במצב כזה יידרש חיזוק להודעת השותף כדי להרשיע באמצעותה את הנאשם.
• כשבמשפט ישנה עדות יחידה אשר ניתנה על ידי שותפו לפשע של הנאשם. אותו שותף לפשע הוא גם עד מדינה. הדבר מחייב סיוע להודעתו על מנת להסתמך עליה לשם הרשעת הנאשם.

סיכום

תחום העדויות הוא תחום רחב ומגוון, אשר כל הזמן מתעצב מחדש ומקבל פרשנויות ופסיקות שמעדכנות אותו. הצורך בעדכונים השוטפים נובע מהחריגים הרבים שהוא מכיל. על אף שתחילה נדמה כי מדובר בנושא פשוט, שבו מי שקלט בחושיו את המקרה יכול להעיד לגביו, ומי שלא – לא, הנושא מורכב ומפותל, וכל מקרה טומן בחובו קשיים ייחודיים. מעניין לזכור כי כאשר אדם ניצב בפני תחילתו של הליך פלילי, קרי, בחקירתו, חלק מהאזהרה שהחוקר מקריא לו קובע כי אם ישמור על זכות השתיקה הדבר ישמש כחיזוק לראיות נגדו. ההחלטה הזו, לשמור על זכות השתיקה בתחילתו של ההליך, עשויה להיות זו שתאפשר את ההרשעה נגדו, בסופו, עד ידרש חיזוק לראיה המפלילה.

[1] פקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, סעיפים 8-1.

[2] פקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, סעיף 5.

[3] בסעיף 5 לפקודה מדובר על עבירות מסוג הדחה לזנות, עבירות אינוס או פגיעה מינית אחרת וכן עבירות של התעללות או עבירות אלימות מכל סוג שהוא לרבות איומים באלימות.