הסדר מותנה: מי זכאי, מה חותמים, ומה קורה אם ההסדר נכשל

סימן א'1 לחוק סדר הדין הפלילי, ארבעת התנאים לכשירות, ושתי ההגנות שרוב האנשים לא מכירים

הסדר מותנה מסתיים בסגירת תיק בלי כתב אישום ובלי הרשעה, אבל הוא מתחיל בהודאה חתומה. זו נקודת החשש המרכזית של כל מי שנשקל לו הסדר: מה קורה להודאה אם משהו משתבש. החוק ענה על כך במפורש בשני סעיפים קטנים שכמעט אינם מוזכרים, ושמשנים לגמרי את מאזן הסיכונים בהחלטה.

 

מה זה בעצם, ומה שמו בחוק

המונח "הסדר מותנה" אינו מופיע בחוק. מה שמופיע שם הוא "סגירת תיק בהסדר", בסימן א'1 לפרק ד' לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982^[1].

סעיף 67א(ב) מגדיר את המהות: ראה תובע כי קיימות ראיות מספיקות לאישום בעבירה, רשאי הוא, על אף האמור בסעיף 62(א), שלא להעמיד חשוד לדין ולהציע לו הסדר, אם ראה כי נסיבות העניין בכללותן מתאימות לאי העמדה לדין נוכח עריכת ההסדר ומילוי תנאיו.

שימו לב לנקודת המוצא. ההסדר אינו מוצע כשאין ראיות. הוא מוצע דווקא כשיש ראיות מספיקות לאישום, והשאלה היחידה היא אם ראוי להעמיד לדין. זו הסיבה שהסדר אינו "ניצחון" ואינו "הודאה בכישלון", אלא מסלול חלופי שנועד למקרים מוגדרים.

המבנה הבסיסי פשוט: התובע מתחייב להימנע מהגשת כתב אישום ולסגור את התיק, אם החשוד יודה בעובדות המהוות את העבירה ויקיים את התנאים שנקבעו. כך קובע סעיף 67ב(א).

ההוראות המרכזיות בחוק לגבי הסדר מותנה

 

מי זכאי: ארבעת החסמים שבחוק

החוק אינו מותיר את הכשירות לשיקול דעת חופשי. הוא קובע ארבעה חסמים, וכל אחד מהם עומד בפני עצמו.

החסם הראשון הוא סוג העבירה. סעיף 67א(ג) קובע שלא ייערך הסדר אלא בעבירה מסוג חטא או עוון, או בעבירה מסוג פשע המנויה בתוספת השישית לחוק. מתוך אלה מוצאות עבירות שניתן להטיל בשלן עיצום כספי, עבירות שניתן להטיל בשלן כופר כסף, ועבירות לפי סעיף 240 לחוק.

החסם השני הוא העונש הצפוי. סעיף 67א(ד)(1) קובע שתנאי לסגירה בהסדר הוא שהעונש המתאים לחשוד, לדעת התובע, אינו כולל מאסר בפועל. כלומר כשהתובע סבור שהמקרה מצדיק מאסר בפועל, המסלול סגור מלכתחילה.

החסם השלישי הוא העבר. סעיף 67א(ד)(2) דורש שאין פרט רישום כהגדרתו בחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים שנרשם בעניינו של החשוד בחמש השנים שלפני ביצוע העבירה, לרבות הסדר שנערך בעבר, ושאין חקירות או משפטים פליליים תלויים ועומדים בעניינו. והחסם הרביעי, בסעיף 67א(ו): הוראות הסימן אינן חלות על חשוד שהוא קטין.

חמש שנים ללא פרט רישום, וללא חקירות תלויות ועומדות. זהו תנאי סף, לא שיקול.

 

מה התובע רשאי לדרוש בהסדר

סעיף 67ג(א) מונה רשימה סגורה של ארבעה תנאים אפשריים, ולכל אחד מהם תקרה משלו.

הראשון הוא תשלום לאוצר המדינה, בסכום שלא יעלה על הסכום הקבוע בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין^[2], כלומר עד 29,200 שקלים, אף אם ההסדר כולל יותר מעבירה אחת. תקופת התשלום לא תעלה על שנה. השני הוא תשלום פיצוי לנפגע עבירה, באותה תקרה ובאותה מגבלת זמן, והוא מועבר לנפגע לאחר שהתובע סגר את התיק.

השלישי הוא התחייבות של החשוד להימנע מביצוע עבירה במהלך תקופה שתפורט בהסדר ולא תעלה על שנה. והרביעי הוא עמידה בתנאי תוכנית טיפול, תיקון ושיקום שיקבע קצין מבחן, לרבות ביצוע שירות לציבור והימצאות בפיקוח קצין מבחן.

סעיף 67ט מוסיף סייג מעשי לתנאי הרביעי: הוא לא ייכלל בהסדרים אלא לאחר ששירות המבחן הודיע לרשות התביעה שניתן לכלול אותו, ושירות המבחן רשאי להודיע כך לגבי סוג מסוים של תיקים ולתקופה מסוימת. כלומר זמינות המסלול השיקומי אינה קבועה.

 

מה בדיוק חותמים, ומה מגיע לכם לפני כן

לפני החתימה החוק מקנה לחשוד שתי זכויות שמטרתן לאפשר החלטה מיודעת.

סעיף 67ב(ב) מחייב את התובע, לפני שידון עם החשוד בתנאי ההסדר, לפרט את העובדות והוראות החיקוק שלגביהן קיימות ראיות מספיקות לאישום, כלומר טיוטת כתב אישום, ולציין בהחלטה מנומקת את הנסיבות לכך שהעונש המתאים אינו כולל מאסר בפועל ושנסיבות העניין מתאימות לאי העמדה לדין. סעיף 67ב(ג) מוסיף ששני המסמכים האלה יישמרו בתיק.

סעיף 67ד מקנה את הזכות המעשית ביותר: בטרם ייחתם הסדר, רשאי החשוד לעיין בחומר החקירה ובטיוטת כתב האישום אם אינה זהה למתואר בהסדר. זו ההזדמנות לבדוק מה באמת יש בתיק לפני שמודים בדבר.

סעיף 67ה קובע מה חייב להופיע בהסדר עצמו: תיאור העובדות והוראות החיקוק; הודאת החשוד בעובדות המהוות עבירה; התנאים שעליו למלא; התקופה שנקבעה לקיומם והדרך שבה יוכיח שמילא אותם; והצהרת החשוד שהוא מבין שהפרת תנאי ההסדר תביא להעמדתו לדין לפי טיוטת כתב האישום, ושיירשם שהתיק נסגר בעילה של סגירת תיק בהסדר.

 

שתי ההגנות שמשנות את מאזן הסיכונים

החשש המרכזי של כל מי שנשקל לו הסדר הוא זהה: אם אודה, ואחר כך ההסדר יתפוצץ, נשארתי עם הודאה. החוק ענה על החשש הזה במפורש, בשתי הוראות שכמעט אינן מוזכרות.

ההגנה הראשונה נמצאת בסעיף 67ז(ו): הודיית חשוד בעובדות המהוות עבירה, במסגרת הסדר, לא תשמש ראיה נגדו בהליך פלילי בשל עובדות אלה. כלומר ההודאה חיה בתוך ההסדר בלבד, ואינה עוברת אל ההליך הפלילי אם ההסדר לא השתכלל.

ההגנה השנייה נמצאת בסעיף 67ז(ה): הועמד חשוד לדין לאחר שהוצע לו הסדר או לאחר שנחתם עמו הסדר, לא יבקש התובע להטיל עליו עונש של מאסר בפועל, אלא אם כן הובא לידיעת התובע מידע חדש. בקשה כזו טעונה אישור של תובע בכיר.

יחד, שתי ההוראות משנות את השאלה. הן אינן הופכות את ההסדר לבחירה אוטומטית, אבל הן מרוקנות מתוכן את ההנחה שעצם הכניסה למשא ומתן על הסדר מסכנת את הנאשם. לצד זה קובע סעיף 67ז(ד) שקיום חלקי של התנאים יישקל בגזר הדין, ושחשוד שזוכה לאחר ששילם יקבל את כספו בחזרה.

לפי סעיף 67ז(ו), הודאה שניתנה במסגרת הסדר אינה ראיה נגד החשוד בהליך פלילי באותן עובדות.

 

סירוב והפרה: מה קורה בפועל

סעיף 67ז מטפל בשני התרחישים שבהם ההסדר אינו מגיע לסופו, והם מקבלים טיפול דומה.

סעיף 67ז(א) עוסק בסירוב: לא הסכים החשוד להסדר כולו או לתנאי מתנאיו, יעמידו התובע לדין לפי טיוטת כתב האישום. עם זאת, אם סבר התובע שאין ראיות מספיקות או שנסיבות העניין אינן מתאימות להעמדה לדין, בשל מידע חדש שהובא לידיעתו לאחר הסירוב, יסגור את התיק בהחלטה מנומקת בכתב.

סעיף 67ז(ג)(1) עוסק בהפרה: נוכח התובע כי החשוד לא מילא את תנאי ההסדר, כולם או חלקם, בכלל או בתקופה שנקבעה, יעמידו לדין לפי טיוטת כתב האישום. גם כאן קיימת אותה אפשרות לסגור את התיק אם התברר מידע חדש.

סעיף 67ז(ב) מוסיף מגבלה חשובה על התביעה: התובע לא יעמיד חשוד לדין בשל עובדות שהודה בהן במסגרת הסדר, אלא אם כן החשוד לא מילא את תנאי ההסדר או אם מצא התובע שההסדר הושג במרמה. כתב אישום בשל מרמה כזו יוגש באישור תובע בכיר.

 

מה נשאר אחרי: רישום, פרסום, וערר

הסדר מותנה אינו הרשעה, ולכן הוא אינו יוצר רישום פלילי במובן הרגיל. אבל הוא גם אינו נעלם.

סעיף 67ו(א) קובע שהתובע יסגור את התיק בעילה של "סגירה בהסדר" לאחר שווידא כי מולאו תנאי ההסדר, יערוך רישום בתיק, ישלח דיווח למשטרת ישראל ויודיע על כך לחשוד. עילת הסגירה הזו נרשמת, וסעיף 67ה(5) מחייב שהחשוד יצהיר מראש שהוא מבין זאת.

לכך יש השלכה ישירה על העתיד. סעיף 67א(ד)(2) קובע שהסדר שנערך בעבר נספר לעניין תנאי חמש השנים, כלומר הסדר אחד חוסם הסדר נוסף בחמש השנים שאחריו. מי ששוקל הסדר צריך להביא זאת בחשבון, במיוחד כשמדובר בעניין קל שעשוי להיפתר אחרת.

סעיף 67ח מוסיף שכבת שקיפות ציבורית: פרטי ההסדר מפורסמים באתר האינטרנט של רשות התביעה, בדרך שתבטיח שקיפות לגבי הפעלת שיקול הדעת אך לא תזהה את החשוד או את נפגע העבירה. ולבסוף, סעיף 67ו(ב) קובע שהוראות סעיפים 63 ו-64 לא יחולו על תיק שנסגר בהסדר, כלומר אין עליו ערר במסלול הרגיל.

 

האם כדאי, ומה בודקים לפני שמסכימים

התשובה תלויה כמעט תמיד בהשוואה, ולא בהסדר עצמו. השאלה אינה "האם ההסדר טוב" אלא "מה החלופה".

הבדיקה הראשונה היא חוזק התיק. סעיף 67ד מקנה זכות לעיין בחומר החקירה לפני החתימה, וזו ההזדמנות לבדוק אם הראיות אכן מספיקות. תיק שנראה חלש, שבו קיימת טענת אי קבילות או פגם שמקים טענה מקדמית, שווה לעיתים מאבק ולא הסדר.

הבדיקה השנייה היא ההשלכות מעבר לתיק. הסדר אינו מייצר הרשעה, ולכן במקרים רבים הוא עדיף מהסתכנות ברישום פלילי. מנגד, הוא נספר לחמש שנים ומגביל שימוש חוזר במסלול, והוא מלווה בהודאה חתומה שנשמרת בתיק.

והבדיקה השלישית היא התנאים עצמם. הסכומים והתקופות אינם קבועים אלא תחומים בתקרות, ויש מקום לדון בהם: על גובה התשלום, על אורך תקופת ההתחייבות, ועל השאלה אם נדרשת תוכנית שיקום. מי שמקבל את ההצעה כמו שהיא לעיתים מוותר על מרחב שהיה קיים.

 

שאלות נפוצות

 

מקורות שצוטטו במאמר (5)

כל הפניות לחקיקה במאמר נבדקו מול נוסח החוק המעודכן במאגרי החקיקה שלהלן.

• [1] חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, סימן א'1 לפרק ד' - נוסח מלא ומעודכן - נבו
• [2] חוק העונשין, התשל"ז-1977, סעיף 61 - נוסח מלא ומעודכן - נבו
• [3] חוק סדר הדין הפלילי - נוסח החוק המלא - ויקיטקסט
• [4] חוק העונשין - נוסח החוק המלא - ויקיטקסט
• [5] חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א-1981 - נוסח החוק המלא - ויקיטקסט

האמור בעמוד זה הוא מידע כללי בלבד, אינו מהווה ייעוץ משפטי ואינו תחליף לייעוץ פרטני. הפניות לסעיפי חוק מתייחסות לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 ולחוק העונשין, התשל"ז-1977, לפי נוסחם המעודכן. הסכומים הנקובים בחוק מתעדכנים מעת לעת, ורשות התביעה רשאית לקבוע הנחיות תחולה לפי סעיף 67י.