עבירות פזיזות ורשלנות

 עו"ד עמרי לשם

 אחד מהתחומים שבהם אנשים נורמטיביים מוצאים את עצמם חשודים ונאשמים לא אחת הוא תחום עבירות הפזיזות והרשלנות. מדובר על עבירות המרוכזות בסעיף 338 לחוק העונשין,[1] שעניינן הוא המקרים שבהם אנשים עוסקים בתחום מסוים, בין אם כתחביב ובין אם כמקצוע, ומעצם העיסוק או הפעילות ישנה היתכנות לסכנה לשלומם של אחרים, שעה שלא ננקטו צעדי הבטיחות והזהירות המתחייבים. כאשר מתגלה שאכן כך קרה, והזהירות הנדרשת לא הופעלה, אותו אדם שלא היה זהיר חשוף להליך פלילי.

מה הן רשלנות ופזיזות?

      ההגדרה לרשלנות מופיעה גם היא בחוק העונשין, בסעיף 21.[2] פזיזות, שהיא עקרון דומה, מוגדרת בסעיף 20, ומתחלקת לאדישות ולקלות דעת.[3] רשלנות היא יסוד נפשי[4] שמאפשר להרשיע אדם בעבירה שאינה פשע, אם נקבע שאדם סביר היה יכול, במקרה דומה, לצפות את השתלשלות האירועים שקרתה בפועל, ובעקבות כך להימנע מהמעשה או מהמחדל הרשלניים. רשלנות אינה מושג ייחודי למשפט הפלילי, והיא מושג רווח בתיקים רבים בתחום דיני הנזיקין.

מחשבה פלילית בעבירות אלה

      שורש הבעיה בעבירות הפזיזות והרשלנות מבחינת אלו שגרמו להן, הוא בכך שאין מחשבה פלילית מאחורי המעשה שלהם. כלומר, מדובר בסיטואציה שבה יכלו, לכאורה או שלא לכאורה, לנקוט באמצעי זהירות משמעותיים יותר, או לתת דעתם באופן רציני יותר, לכך שהאמצעי שברשותם עלול לגרום לנזק.

חקירה פלילית בעקבות רשלנות

      למעשה, סעיף 338 מרכז את כלל הדברים שעצם ההתעסקות בהם מכילה סכנה מובנית שדורשת זהירות מוגברת. לדוגמה, מקרים רווחים הם מקרים בהם כלבים תוקפים אנשים או כלבים אחרים. האנשים שהותקפו או שכלביהם הותקפו, בוחרים לא אחת לגשת לתחנת המשטרה ולהגיש תלונה על כך שכלב תקף אותם. הבעלים של הכלב חשוף כעת לחקירה פלילית בגין עבירה לכאורה לפי סעיף 338(א)(6). לא אחת האדם עצמו, בעליו של הכלב התוקף, עשה כל מאמץ סביר, מבחינתו, על מנת להימנע מהעבירה. אולם קרה משהו שמבחינתו היה בלתי צפוי, כך שכלב אחר או אדם אחר הותקפו, ומסתבר שאמצעי הזהירות לא הועילו. במקרה כזה, חובת ההוכחה היא על הבעלים של הכלב, להוכיח כי אכן לא התרשל בשמירה עליו.

כשהמותקף הוא בעצם הרשלן

      בהקשר זה חשוב לציין כי לא אחת השתשלות האירועים היא אחרת ממה שתואר לעיל, ולמעשה, האחריות מוטלת על המותקף. הדבר יכול לנבוע מכך שהוא עצמו עשה מעשה לא אחראי ואף רשלני, ולחלופין, מכך שהתלונן על דבר שלא קרה על מנת לנסות ולהימנע מלקחת אחריות על המצב, וחמור מכך – כדי לנסות ולהתעשר שלא כדין.

עבירות פזיזות ורשלנות

      אפרט להלן העבירות שבסעיף 338, שקובעות שעצם העובדה שנגרם נזק כתוצאה מחפץ, כלי או דבר אחר שצוינו בה, חזקה כי עושה השימוש בהם היה רשלן:

  • נהג או רוכב אופנוע בכביש אשר גרמו לפגיעה באחר.
  • מי שמשיט כלי שיט או מטיס כלי טיס או משתתף בהפעלתם.
  • כל מי שמתעסק באש; בחומר דליק; בחומר נפיץ; בחומר רדיואקטיבי. לחלופין, מי שלא נקט אמצעי זהירות מפני סכנה שבאופן טבעי נגזרת משימוש באש או בחומרים דליקים, נפיצים, רדיואקטיביים שברשותו.
  • כל מי שמבצע פעולות במכונות שהוא אחראי עליהן, לבדו או עם אחרים, ומי שלא נזהר כאשר הפעיל את המכונות מפני הסכנה הטבעית שבהן.
  • חומר נפץ וכלי יריה שבהחזקתו, לרבות חוסר זהירות מתחייב מעצם ההחזקה בהם.
  • אי נקיטת זהירות בבעל חיים שברשות האדם.
  • מתן טיפול רפואי או כירורגי לאדם שנותן הטיפול התחייב לטפל בו (רשלנות רפואית).
  • מי שמספק, בין בתשלום ובין אם לאו, תרופה או חומר מרעיל או מסוכן שגורמים לנזק.
  • חומרים רעילים ומסוכנים – כל המחזיק בהם או מפקיר אותם ללא פיקוח, ובשל מעשים אלה נגרם נזק, חובת ההוכחה היא עליו.

       לסיכום, כאשר בחזקתו של אדם מצויים חומרים, חפצים או בעלי חיים, עליו לדעת כי על החובה לנקוט משנה זהירות על מנת שאחרים לא ייפגעו מהם. אם בכל זאת נגרם נזק, עליהם להוכיח כי לא ניתן היה למנוע אותו במאמץ סביר. אם קרה לכם אירוע שכזה, וכעת רובץ לפתחכם חשד או אישום פלילי, אל תחכו – פנו בהקדם לייעוץ וליווי של עורך דין פלילי שמכיר את התחום ושיוכל לתת לכם מענה רלוונטי.

[1] חוק העונשין, תשל"ז-1977, ס' 338.

[2] חוק העונשין, תשל"ז-1977, ס' 21.

[3] חוק העונשין, תשל"ז-1977, ס' 20(א)(2).

[4] יסוד נפשי הוא המחשבה הפלילית שמאחורי העבירה. היות שמעשי פזיזות ורשלנות אינם מכילים מחשבה פלילית, נקבע כי במקרה של עבירות שכאלה, הרשלנות תהווה תחליף למחשבה הפלילית, כך שלא ניתן יהיה לפטור את האחראים לקרות העבירה בשל היעדר מחשבה פלילית.

מאמרים