חסיון עורך דין-לקוח

 עו"ד עמרי לשם

    החסיון בין עורך הדין ללקוחותיו הוא בבסיס עבודת הייצוג של עורך הדין כלפיהם, ולמעשה, מהווה תנאי הכרחי לכך שיוכל לייצגם תוך שמירה מירבית על האינטרס שלהם. במאמר זה ארחיב בעניינה של החובה הזו, החלה על עורך הדין, ושמורה לזכותו של הלקוח. עורך דין צריך להיות איש מקצוע שעליו הלקוח סומך, כך שהלקוח ייתן בו אמון מלא ויגלה לו את כלל המידע הרלוונטי לטובת הליווי המשפטי המיטבי.

רקע

     קיים הבדל בין חובת סודיות לחסיון. בעוד שסודיות משמעה כי הפרטים השונים של בעל הזכות (הלקוח או הפציינט) ישמרו כך שאין זכות להעבירם הלאה או לעשות בהם שימוש על דעתו של המטפל / נותן השירות, ושלא על דעתו של מקבל השירות, חסיון הוא מוחלט ואין בו שיקול דעת. דוגמה מצוינת לכך היא בכל נושא חובת הדיווח.[1] אם ניקח למשל עובדים סוציאליים, אשר פונים אליהם לא אחת כשהמצב האישי או המשפחתי הוא בעייתי ונדרשת התערבות של הרשויות, אם עובד סוציאלי נחשף לנושאים פליליים כחלק מהטיפול שהוא נדרש לספק, מוטלת עליו חובת דיווח, אחרת הוא בחזקת עובר עבירה פלילית בעצמו.

     בחלק ב' של מאמר שפרסמתי בעניינן של עדויות, הזכרתי את עורכי הדין ככאלה שחל עליהם חסיון לטובת הלקוח,[2] וככאלה, אין יכולת לחייבם למסור מידע שהגיע אליהם אלא ברשות הלקוח. להבדיל מעובדים סוציאליים או פסיכולוגים שמחויבים לדווח על עבירה שנעברה והובאה לידיעתם, עורכי דין אינם יכולים לדווח – שהרי פעמים רבות נשכרים שירותיהם של עורכי דין בשל העובדה שנעברה עבירה וכעת עומדת להיפגע חירותו של אדם בהמשך לכך.

ייחודיותו של החסיון על עורכי דין

     חסיון על עורכי דין חל במטרה לאפשר את קיומו של המקצוע. פשוטו כמשמעו. מעבר לכך שהוא חל עליהם באופן ספציפי, הוא חל גם על המעגל המקצועי העוטף אותם, כאילו מדובר בהם אישית – מזכירה, מתמחה, קולגה במשרד ואחרים הנוגעים למתן שירות ללקוח.[3] ללא החסיון הזה, לא יוכל עורך הדין להיות שופר אמיתי של הלקוח ושל צרכיו. רוצה לומר, בזכות העובדה שהלקוח יודע שלא משנה אילו פרטים יחשוף באוזניו של עורך הדין, הלקוח יישאר "מכוסה", ולא ייחשף לסיכונים נוספים, וכך, ככל שיחשוף באוזני עורך דינו יותר פרטים הרלוונטיים למקרה, יזכה לשירות מקיף יותר, ונטול הפתעות לשני הצדדים.

על מה החסיון אינו חל?

      החסיון אינו חל על שני נושאים עיקריים: הראשון, על ענייני שכר טרחה. שכר הטרחה שהלקוח שילם או צריך לשלם אינו חסוי, וניתן לחשוף אותו בשעת הצורך, וממילא, הדברים ממילא מופיעים בחשבוניות שמוציא עורך הדין. השני, נושאים שטרם קרו. כך למשל, אם הלקוח משתף את עורך דינו בעבירה פלילית שאותה הוא מתכנן לבצע, עורך הדין מחויב לדווח על הנושא למשטרה. מנגד, וכפי שצוין, אם אותה עבירה בדיוק היא נחלת העבר, חל איסור על עורך הדין לדווח עליה והלקוח נקי מחשש.

סיכום

חסיון עורך דין-לקוח הוא נושא ייחודי לענף עריכת הדין, ומהווה בסיס למקצוע זה. החסיון מאפשר הן לעורך הדין והן ללקוח התנהלות ללא עכבות מיותרות, במטרה לאפשר ללקוח את ההגנה המשפטית המירבית שעורך הדין יכול וצריך לספק לו. החסיון הוא על כל מה שכבר התרחש ואינו חל על מה שמתוכנן כלפי העתיד.

1] ראה סעיף 8 לחוק העובדים הסוציאליים, תשנ"ו-1996, וכן סעיף 368ד' לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

[2] ראה סעיף 48 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, וכן סעיף 19 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו-1986.

[3]  ראה סעיף 20 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו-1986.

מאמרים