עו"ד עמרי לשם
לאחר שאדם הועמד לדין פלילי, והפך מחשוד לנאשם, מתחיל להתנהל ההליך הפלילי עצמו בבית המשפט. השלב הראשון בהליך הוא הקראתו של כתב האישום לנאשם, לצורך תגובה לאישום, ולצורך העלאת טענות מקדמיות. טענות אלו, שהנאשם רשאי וצריך להעלות בשלב המוקדם ביותר של ההליך, באות למנוע ניהולו של הליך פלילי עת עומדת לזכותו של הנאשם טענה אשר יכולה להטות בבת אחת את הכף לזכותו, ולהביא לחזרה של התביעה מן האישום או לביטול האישום.
ואלו הן הטענות המקדמיות העומדות לרשות נאשם בהליך פלילי (הטענות מנויות בסעיף 149 ובסעיף 152(ב)-(ג) לחסד"פ:[1]
1. חוסר סמכות מקומית – בית המשפט שאליו הוגש כתב האישום אינו בית המשפט שאמור לדון במקרה מבחינה גיאוגרפית. אמורה להיות זיקה פיזית בין המקום בו בוצעה העבירה לבין המקום בו נשפט הנאשם בגין ביצועה. כל זמן שהזיקה אינה מתקיימת, הסמכות המקומית אינה מתקיימת. כל זמן שהמצב אינו כדרוש על פי חוק, הנאשם רשאי להעלות זאת כטענה מקדמית, ועל בית המשפט מוטלת הסמכות לרפא את הפגם.
2. חוסר סמכות עניינית – בית המשפט שאליו הוגש כתב האישום אינו בית המשפט שעל פי חוק סדר הדין הפלילי אמור להיות בעל הסמכות לפסוק בהליך, בין אם כי מדובר בעבירה קלה מדי, שאז התיק צריך לעבור מהמחוזי לשלום; בין אם כי מדובר בעבירה חמורה מדי, שאז התיק צריך לעבור מהשלום למחוזי; בין אם מדובר בתיק שצריך לדון בפני הרכב והמותב הנוכחי הוא יחיד ולא שלושה וכיו"ב. כל זמן שהמצב אינו כדרוש על פי חוק, הנאשם רשאי להעלות זאת כטענה מקדמית, ועל בית המשפט מוטלת הסמכות לרפא את הפגם.
3. פגם או פסול בכתב האישום – כאשר כתב האישום אינו עומד בדרישות בסיסיות כמו תיאור מדויק של האשם כדרוש בחוק; כאשר כתב האישום אינו מציין את מקום העבירה או שמציין מקום שגוי; כאשר כתב האישום אינו חתום בידי ראש יחידת תביעות/פרקליטות או אדם שהסמיך לכך; כאשר התאריכים בכתב האישום אינם תואמים את עובדות המקרה וכיו"ב. על בית המשפט להחליט במצב כזה, בו יש פסול או פגם בכתב האישום, אם על היחידה התובעת לתקן את הטעון תיקון, או שמדובר בליקויים חמורים עד כדי פסלותו של כתב האישום כולו על ידי בית המשפט.
4. העובדות המתוארות בכתב האישום אינן מהוות עבירה – לעיתים נדירות קורה כי כתב האישום מנוסח באופן כזה שאינו מציין עבירה שבגינה ניתן להעמיד לדין פלילי. מקרה אחר ונפוץ יותר הוא של הסרת סעיף פלילי מספר החוקים, כך שעבירה שבעבר ניתן היה להעמיד לדין בגינה אינה מהווה עוד עילה לאישום, ועל כן העובדות המתוארות בהמשך לה אינן מהוות בסיס להעמדה לדין. במצב כזה יבוטל כתב האישום.
5. זיכוי קודם או הרשעה קודמת בשל המעשה נושא כתב האישום – אין מעמידים אדם לדין פלילי בגין אותה העבירה יותר מפעם אחת. אי לכך, אם נשפט האדם בגין העבירה המסוימת הזו וזוכה או שריצה כבר את עונשו, אין אפשרות לחזור על הפעולה שוב וכתב האישום יבוטל אוטומטית.
6. משפט פלילי אחר תלוי ועומד נגד הנאשם בשל המעשה נושא כתב האישום – בדומה לסעיף קודם, כפי שלא ניתן להעמיד לדין על מה שכבר היה, גם לא ניתן להעמיד לדין על מה שעודנו קורה, כך שתיווצר כפילות. אדם שבזמן הזה מתנהל משפט בגין עבירה כלשהי שביצע, לא ניתן להתחיל שוב הליך בגינה, שכן כבר קיים הליך שמטרתו למצות את דינו של הנאשם במעשים הללו.
7. חסינות – חסינות מחולקת לשניים – דיונית ומהותית. חסינות היא מצב משפטי ייחודי המוענק לאנשים בתפקידים מסוימים מאוד, ומטרתה לאפשר להם לבצע את תפקידם מבלי לחשוש מפני תביעות משפטיות שיגיעו בהמשך לפעולות הכרוכות בפעילותם הציבורית (חסינות מהותית). בהמשך לכך, החסינות הדיונית מאפשרת לכנסת למנוע העמדה לדין של נבחר ציבור מבלי שנתבקש אישורה לכך, קודם לכן (חסינות דיונית). זהו מצב שאינו מחייב שלמעשיו של נבחר הציבור יהיה קשר למילוי התפקיד על מנת לזכות לחסינות.
8. התיישנות – לכל עבירה שמבוצעת, לפי חומרתה, יש פרק זמן ש"מוצמד" לה, שאם חלף, לא ניתן עוד להעמיד לדין פלילי בגינה. נושא ההתיישנות בכל הנוגע לפלילים מעוגן בסעיף 9 לחסד"פ וכן בחוק ההתיישנות. [2] ככלל, התיישנות של חטא – לאחר שנה. התיישנות של עוון – לאחר 5 שנים. התיישנות של פשע – 10 שנים. התיישנות של פשע חמור שדינו מאסר עולם או מוות – 20 שנה. רק לעניין חוקים שנחקקו לצורך ענישה למפרע בעניינן של מלחמת העולם השניה והשואה, אין התיישנות.[3]
9. חנינה – כאשר אדם זוכה לחנינת נשיא המדינה בטרם משפטו או עם תחילת משפטו, כפי שקרה בפרשת קו 300, אזי שאין מקום להמשיך ולנהל את ההליך הפלילי, והמשפט יופסק לאלתר.
10. במקום אחר הייתי ("אליבי") – זוהי למעשה טענת הגנה, והיא כנראה מהמפורסמות ביותר. הטענה הזו היא לכאורה פשוטה מאוד להוכחה, אך בד"כ לא מצליחים להוכיחה. מדובר בהוכחה לכך שבשעת מעשה שנעשה במקום X הנאשם נכח במקום Y. היות שכך, אין אפשרות שהוא זה שביצע את העבירה, ומכאן שיש לבטל את כתב האישום נגדו לאלתר. היות שנושא האליבי נבדק לרוב מבעוד מועד, הנאשם מתקשה להוכיח שאכן היה במקום שאינו מקום העבירה. העובדה שהיא טענת הגנה ולא טענה מקדמית משמעותה שאם היא תתקבל, היא תביא לזיכויו של הנאשם.
11. הגנה מן הצדק – במקרים בהם ההגינות נפגעת באופן דרמטי כתוצאה מבחירה בנקיטת צעדים פליליים, יש מקום לבית המשפט לשקול אם מדובר במצב שראוי בו להמשיך את הדיון הפלילי כסדרו. לרוב, הגנה מן הצדק תועלה במצבים בהם ננקטה אכיפה בררנית (סלקטיבית) או כשתביעה השתהתה באופן בלתי סביר עם הגשת כתב האישום. הגנה זו היא "סעיף סל" וניתן, ככלל, להכניס לתוכה טיעונים שונים שיש להם נגיעה לנושאים של צדק והגינות בעניינו של הנאשם.
מהאמור לעיל אנו למדים כי במקרים מסוימים ניתן למנוע ניהולו של הליך פלילי, עת יודעים לזהות פגמים שנפלו בהליך עצמו ובכתב האישום. רק עורך דין פלילי יכול לזהות עבורכם את הפגמים הללו, ולמנוע כבר בתחילתו של ההליך כניסה להרפתקאות משפטיות מיותרות.
[1]חוק סדר הדין הפלילי, תשמ"ב-1982. https://www.nevo.co.il/law_html/Law01/055_096.htm#Seif86
[2]חוק ההתיישנות, תשי"ח-1958. https://www.nevo.co.il/law_html/Law01/127_001.htm
[3]חוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, תש"י-1950; חוק בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת-עם, תש"י-1950.
