מילון מונחים משפטי

א

אי הרשעה – מצב בו נאשם מסיים הליך בו חרף העובדה שביצע את העבירה, הוא אינו מורשע בעבירה אשר ביצע, בכפוף לתנאים שקובע לו בית המשפט. מצב כזה הוא נדיר יחסית, שכן מקובל כי אדם שעובר עבירה ועומד לדין בגינה, גם נענש עליה, אחרי שהורשע בה. זהו מצב שנועד לאפשר לאנשים שמעדו באופן חד פעמי וביצעו עבירה שאינה מן החמורות שבספר החוקים, לשוב למוטב מבלי שייפגע עתידם. בע"פ 2083/96 מדינת ישראל נ' תמר כתב נקבעה "הלכת כתב" שבה נקבעו שני קריטריונים למצב שבו ניתן לסיים הליך באי הרשעה: 1. ההרשעה תפגע באופן חמור בשיקום הנאשם. 2. סוג העבירה מאפשר, במקרה המסוים הזה, שלא להרשיע, וזאת מבלי שייפגעו בצורה משמעותית שיקולי הענישה האחרים.

איזוק אלקטרוני – מדובר בדרך פיקוח חדשה יחסית (מלפני כ-13 שנים), אשר מאפשרת המנעות מהחזקת אדם במעצר, ובמקום זאת, שליחתו לביתו או למקום פיקוח מוסכם, כאשר לרגלו מוצמד אזיק פלסטיק שמשדר 24/7 למקלט את התנועות של האדם האזוק. האזיק מספק אפשרות לדעת שהאדם אינו יוצא את התחום שהוגדר לו לשם מעצר הבית, וכאשר יש תקלה / חריגה כלשהי נשלח מפקח לבית העצור כדי לוודא אם אכן ישנה הפרה. כמות האזיקים האלקטרוניים ששירות בתי הסוהר מקצה בעת ובעונה אחת היא 750 – זהו המספר שעליו ניתן לפקח בהצלחה, לפי השב"ס.

ב

ג

גזר דין – לאחר שמתקבלת הכרעת הדין בעניינו של נאשם, אם הורשע, נשמעים בעניינו טיעונים לעונש. אחריהם, לפי שיקול דעת בית המשפט ובהתאם לטווח שקובעים החוק והפסיקה בנוגע לאותה העבירה, מתקבל גזר הדין, שהוא העונש בפועל של האדם בגין העבירה שביצע.

ד

ה

הכרעת דין – השלב בו המשפט מגיע אל נקודת השיא שלו, ובו נקבע אם הנאשם אכן ביצע את המיוחס לו, מזוכה, או שמא ביצע באופן חלקי. אם הכרעת הדין שמתקבלת קובעת כי הנאשם ביצע את המעשים, עוברים לשלב הטיעונים לעונש. לאחר מכן ייתן בית המשפט את גזר הדין שבו ייקבע עונשו של הנאשם.

הסדר ("עסקת") טיעון – הסדר טיעון, המוכר גם כ"עסקת" טיעון, הוא מצב בו התביעה וההגנה בתיק מסוים מגיעות להבנה לגבי האופן בו יש לסיים תיק מבחינה עונשית. מטרתו של הסדר הטיעון היא לאפשר לצדדים לחסוך זמן וכסף להם ולבתי המשפט, ובמקביל, בתמורה, לאפשר לנאשם לזכות לעונש מקל ביחס לזה שהיה מקבל לו נוהל התיק מתחילתו ועד סופו והיה מורשע. חשוב לציין כי הסדרי טיעון, כולם ללא יוצא מן הכלל, כפופים לאישורו של בית המשפט, שהוא היחיד שבכוחו ובסמכותו להוציא לפועל הכרעת דין וגזר דין.

הסדר מותנה – ראה מאמר המסביר בהרחבה.

הצהרת תובע – הצהרת תובע היא מסמך כמעט זהה בתוכנו ובעריכתו לכתב אישום, היוצא מטעם פרקליט או תובע משטרתי על כך שיוגש בקרוב כתב אישום כנגד החשוד. מטרת ההצהרה היא לאפשר את מעצרו של חשוד לחמישה ימים נוספים מעבר לזמן שנקבע למעצר הימים שלו, כגשר בין מעצר הימים למעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, כל זאת, עוד בטרם הפך רשמית לנאשם. הסמכות החוקית להצהרת תובע ולמעצר מתוקפה מגיעה מסעיף 17(ד) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ״ו–1996.

הקראה – כשמה כן היא. זהו השלב הראשוני בהליך הפלילי, בו בית המשפט צריך להקריא לנאשם את כתב האישום, על מנת שיידע את המיוחס לו ויוכל להגיב לכתב האישום על פי הידוע לו / על פי הגירסה שהוא בוחר להציג. כמו כן, חשוב להיערך לשלב התגובה לאישום על מנת להציג טענות מקדמיות, אם ישנן. ככלל, כאשר נאשם מיוצג ע"י עו"ד, עוה"ד יקריא לו את המיוחס לו בכתב האישום, ובמעמד ההקראה בית המשפט רק יוודא כי כתב האישום הוקרא לנאשם וכי הוא מבין את תוכנו.

ו

ועדת שחרורים – זוהי ועדה המתכנסת בבתי הסוהר השונים, ומתפקידה לדון באסירים אשר מתקרב התאריך שבו סיימו לרצות שני שלישים מסך העונש שנגזר עליהם. ישנן גם וועדות מיוחדות אשר מתכנסות בעניינם של אסירי עולם ואסירים המבקשים חנינה מנשיא המדינה. ועדה זו מונה שופט העומד בראשה – שופט שלום מכהן או בדימוס במקרה של ועדה רגילה; שופט מחוזי או עליון מכהן או בדימוס במקרה של ועדה מיוחדת. כמו כן יושבים בוועדה שני נציגי ציבור בעלי נסיון באחד התחומים: קרימינולוגיה, עבודה סוציאלית, פסיכולוגיה, פסיכיאטריה וחינוך. כמו כן יושב בוועד קצין שב"ס בדרגת רב כלאי ומעלה (מקביל לרב סרן בצבא). לקצין השב"ס אין זכות הצבעה בעת החלטת הוועדה בגורל האסיר.

ז

זוטי דברים – מונח זה מופיע בסעיף 34יז לחוק העונשין כאחד מן הסייגים לאחריות פלילית. מדובר בטענת הגנה העומדת לנאשם, כאשר מעשהו אכן בוצע, אולם מדובר במעשה כה פעוט, עד כי אין זה ראוי להעמידו בשל כך בפני הליך פלילי. זוטי דברים הם ההגדרה לכך שמבוצע מעשה אשר קשה מאוד לאמוד את נזקו בשל קרבת הנזק לערך שאינו קיים. כאשר הרשות החוקרת / התובעת / השופטת יסברו שזהו המצב, התיק ייסגר מחוסר אשמה פלילית או שהנאשם יזוכה.

זיכוי מחמת הספק ושלא מחמת הספק – מדובר למעשה על תוצאה סופית זהה, שקורית בדרך שונה. למעשה, כאשר אדם מזוכה, בין אם מחמת הספק ובין אם זיכוי מוחלט, התוצאה היא זיכוי מוחלט, כך שכל רישום פלילי הקשור בזיכוי נמחק מידית. עם זאת, ההבדל, לרוב, הוא במידת הספק שנותרה בידי בית המשפט בהחליטו לזכות את הנאשם. בעוד שבזיכוי מוחלט מחליט המותב שלנאשם אין כל קשר למעשה כך שהוא אינו מי שהיה צריך לעמוד לדין בגין המעשה מלכתחילה; בזיכוי מחמת הספק ישנה אפשרות שהמותב חלוק בדעתו (זיכוי ברוב של שניים מול אחד, למשל), או שהמותב מבין כי התביעה לא עמדה בנטל הוכחה כך ש'מעל לכל ספק סביר' הנאשם הוא שביצע את העבירה, אף כי המותב אינו יכול לומר בוודאות כי הנאשם אינו קשור לביצוע העבירה.

ח

חטא, עוון, פשע, פשע חמור – אלו למעשה סיווגי העבירות העיקריים, אשר נקבעו לפי רפי הענישה של אחד מהם. חטא הוא כלל העבירות שהענישה בגינן מסתכמת בשלושה חודשי מאסר בפועל, לכל היותר. עוון הוא כלל העבירות שהענישה בגינן היא מעל לשלושה חודשי מאסר עד שלוש שנות מאסר, לכל היותר. פשע הוא כל עבירה שהענישה עליה היא מעל לשלוש שנות מאסר. פשע חמור, על פי סיווג בית המשפט, הוא עבירות שבגינן ניצב אדם בפני הרכב של שלושה שופטים מחוזיים למן ההתחלה, קרי, עבירות רצח, נסיון רצח, אונס וכל העבירות שהעונש בגינן הוא מאסר עולם או מיתה.

חקירה באזהרה – ראה מאמר בעניין זימון לעדות או לחקירה.

חקירה ראשית, נגדית, חוזרת – כאשר תיק מגיע לבית המשפט לניהול הוכחות בו, בין אם הוא פלילי, אזרחי או אחר, ההוכחות בו מנוהלות בשלושה שלבים. תחילה, התובע חוקר את עדי התביעה שזימן בחקירה ראשית. זוהי חקירה בה השאלות שיוצגו לעדים הן שאלות כלליות, שמטרתן להביא את העדים לספר את סיפורם המלא מבלי שהתובע "מסייע" להם. לתובע אסור לשאול שאלות שהתשובה עליהן היא כן או לא, שכן מדובר בשאלות מדריכות. כל עד שעולה לדוכן העדים נחקר בחקירה ראשית, ועם סיומה, מתחיל עורך הדין של הצד שכנגד, בין אם הוא סנגור ובין אם הוא עורך דינו של הנתבע, לשאול שאלות מדריכות, בחקירה נגדית, שמטרתה להפריך את הגרסה שבנה התובע, ולנסות ו'להוציא' את התשובות שטובות עבור הנתבע / הנאשם, מהעד. לאחר שעורך הדין של ההגנה סיים את חקירתו הנגדית, עורך הדין של התובע יכול לחקור בחקירה חוזרת את הנתבע / הנאשם. מדובר בחקירה שמטרתה להבהיר נקודות שעלו בחקירה הנגדית, ויש ספק לגבי בהירות התשובה. אין מדובר ב"מקצה שיפורים" לחקירה הראשית, אלא רק בחידודן של נקודות ספציפיות. עד תום החקירה החוזרת ניתן לעבור לעד הבא. חשוב לציין שכללים אלו נכונים גם כאשר בעלי הדין אינם מיוצגים על ידי עורך דין מכל סיבה שהיא.

ט

טיעונים לעונש – שלב זה הוא השלב שלחוצץ בין הכרעת דינו של הנאשם לגזר דינו, בהנחה שהורשע בתיק. גם בתיקים הנגמרים בהסדר טיעון יש צורך לקיים הליך של טיעונים לעונש, על מנת לבסס בפני בית המשפט את הטיעון שבבסיס ההסדר. בשלב הזה שוטח כל צד – התביעה וההגנה – את כלל הנימוקים המשרתים את עמדתו במשפט כך שבית המשפט ייטה לגבש עמדה על סמך טיעוני אותו צד. במילים אחרות, לרוב התביעה תחתור לענישה מחמירה ככל שניתן וההגנה תחתור להקלה משמעותית ככל האפשר. הפעמים שבהן אלו אינם פני הדברים הן כאשר הצדדים סגרו מראש הסדר טיעון הן לגבי העונש והן לגבי סעיפי האישום. לאחר ששני הצדדים השמיעו את טיעוניהם יפנה בית המשפט לשקול את כלל הטיעונים שהונחו לפניו, על מנת לקבוע את גזר דינו של הנאשם.

טעות במצב דברים – זהו מצב משפטי המעוגן בסעיף 34יח בחוק העונשין, והוא קובע סייג לאחריות הפלילית של האדם הנופל לגדרי המצב הזה. מדובר על מצב בו אדם מצבע פעולה שבפועל היא בלתי חוקית, כשהוא מדמה בראשו פעולה חוקית שבכוונתו לבצע, כך שלו היה פועל לפיה, לא היה נאשם בפלילים. דוגמה לכך היא פסק דין ע"פ 54/49 היועץ המשפטי לממשלה נ' סמיה עסלה, בה זוכתה מאשמה אישה אשר ירתה בפורץ אשר סברה שעומד לבצע בה אונס, ורק כאשר נפל אל מותו ממרפסת ביתה בעקבות הירי, הבינה כי מדובר בלא אחר מאשר בעלה, אשר נכנס דרך המרפסת כי לא הצליח להיכנס מן הכניסה הראשית. היות שלו היה מצב הדברים כפי שדימתה לעצמה באותו הרגע, לא היתה נאשמת בפלילים שכן היה מדובר בהגנה עצמית, אזי שאף כי מדובר בבעלה, בנסיבות המקרה היחודיות לא ניתן לייחס לה יסוד נפשי פלילי, ועל כן לא היה מקום להעמידה לדין פלילי מלכתחילה.

טענות מקדמיות – ראה מאמר המסביר בהרחבה.

י

כ

ל

מ

מאזן הסתברויות – בניגוד להליך פלילי, בו הרשעה אפשרית רק לאחר שהוכח מעל לכל ספק סביר כי הנאשם אכן ביצע את המיוחס לו בכתב האישום, בהליך אזרחי, די כי התובע הוכיח את תביעתו מעט יותר (~51%) מאשר שהוכחה הגנת הנתבע, על מנת שהתובע יזכה בתביעה.

מאסר על תנאי ומאסר בפועל – כאשר נגזר דינו של נאשם, בית המשפט ייחלק את הענישה למאסר בפועל (אם קיים) שהיא הזמן אותו יירצה הנאשם מאחורי סורג ובריח כעונש על מעשיו, ולמאסר על תנאי. מטרתו של מאסר על תנאי היא לייצר הרתעה אצל הנאשם, כך שגם בעתיד, לאחר גמר המשפט ואף לאחר שסיים לרצות את העונש שנפסק לחובתו, הוא יידע שאם ישוב לבצע מעשה דומה לזה שבגינו נשפט, יש כבר עונש מאסר שמובטח לו.

מענה לכתב אישום – לאחר שהוגש כתב אישום והחל המשפט בהקראה, תידרש תגובת הנאשם לאישום כלפיו. הנאשם יוכל להודות, לכפור – באופן חלקי או מלא. התגובה של הנאשם לאישום, שנקראת 'מענה', היא למעשה החלק המכריע לעניין ניהולו של ההליך. כלומר, אם כפר הנאשם במיוחס לו בכתב האישום, ההליך ימשיך לשלב ההוכחות. אם הודה, בית המשפט יכריע את הדין בהרשעה, ואז יידרשו הצדדים להיערך לשלב הטיעונים לעונש. בהנחה שהנאשם / הנאשמים לא הודו במיוחס להם בכתב האישום, אזי שככל שכתב האישום ארוך ומפורט יותר, כך המענה אליו יהיה מפורט, מורכב וארוך יותר.

מעצר בית – לאחר שאדם נעצר, מותר להחזיקו במעצר כל זמן שמתקיימת לגביו עילת מעצר, מחד גיסא, ושלא ניתן לקיים את העילה הזו בדרך חלופית, מאידך גיסא – הרחבה על כך בפרק המעצרים. מעצר בית הוא הדרך הנפוצה ביותר לאפשר חלופת מעצר. משמעו של מונח זה הוא שהעצור מרצה את ימי המעצר שנותרו לו, בביתו, או בבית של מי שנקבע להשגיח עליו (משמורן), במקום בבית הכלא. מעצר בית מלא משמעו שהעצור אינו יוצא את פתח הבית בכל שעות היממה. מעצר בית חלקי משמעו שבשעות מסוימות העצור יהיה בבית, ובאחרות הוא ייצא לעיסוקים שהותרו לו על ידי בית המשפט.

מעצר ימים ומעצר עד תום ההליכים – ראה הרחבה במאמר נפרד.

משפט פלילי, אזרחי, מנהלי – מקרב אלו שאינם משפטנים, קיים לרוב חוסר ידיעה, מובן וטבעי, לגבי מהותם של ההליכים הנ"ל וההבדלים ביניהם. על קצה המזלג ניתן לומר כי בתי המשפט בארץ, בחלוקה רחבה מאוד, עוסקים בתיקים שניתן לחלק לאחד מבין שלושת התחומים האלה. השלושה הללו מתחלקים לתתי תחומים נוספים. ככלל, משפט פלילי הוא כל משפט שבו המדינה מגישה כתב אישום כנגד אדם. משפט אזרחי, באופן כללי, הוא כל תביעה של אדם או חברה נגד אדם אחר או חברה אחרת, לפי העניין. משפט מנהלי הוא כל סכסוך משפטי של אדם נגד רשות מנהלית או שלטונית, שבגינה הוא פונה לבית המשפט. הדוגמה המוכרת ביותר להליך מנהלי היא עתירה לבג"ץ.

נ

נפגעי עבירה – כל אלו אשר העבירות הפליליות הופנו כלפיהם, וזכויותיהם מאוגדות בחוק זכויות נפגעי עבירה, תשס"א-2001. ניתן לקרוא בהרחבה על ליוויים של נפגעי עבירה בהליך הפלילי במאמר בנושא המופיע ברשימת המאמרים באתר זה.

ס

סגירת תיק מחוסר אשמה, מחוסר עניין לציבור ("נסיבות העניין אינן מצדיקות העמדה לדין"), מחוסר ראיות – ראה מאמר המסביר בהרחבה.

ספק סביר – מונח שתורגם מלועזית "Reasonable Doubt", שמשמעותו היא הרף שאותו נדרשת התביעה הפלילית בארץ לעבור, על מנת להביא להרשעת נאשם בהליך פלילי. ניתן לומר, מן הכיוון ההפוך, כי נאשם אשר הוכיח במשפטו ספק סביר באשמתו, ייצא זכאי. אף כי ספק סביר הוא רף ראייתי נמוך מאוד מכיוון הנאשם, הרוב המוחלט של הנאשמים בארץ אינו מצליח להוכיח אותו, ולכן רובם המוחלט של התיקים שבהם הוגשו כתבי אישום בישראל, הסתיימו בהרשעה.

ע

עבודות שירות – חלופה למאסר שמבוצעת תחת פיקוחו של שירות בתי הסוהר (שב"ס). מדובר בתקופה בה אדם מוגדר אסיר ברשיון, אף שלמעשה הוא אינו כלוא, ומבצע עבודה שמוגדרת לו לתקופה הקצובה שפסק לו בית המשפט. מי שמרצה עבודות שירות אינו יכול לעבוד במקביל, אולם נהנה מכך שאינו מצוי מאחורי סורג ובריח. עד ליום 31.3.19, עבודות שירות היו חלופה למאסר בפועל לתקופה של עד שישה חודשים. החל מ-1 באפריל 2019, למשך שנתיים, נכנסה לתוקפה הוראת שעה – מעין חקיקה זמנית – לפיה ניתן יהיה לרצות עונש של מאסר בפועל עד לתקופה של תשעה חודשים. חשוב להדגיש כי אדם שנפסקה לחובתו תקופה של עד תשעה חודשי מאסר אינו זכאי בהכרח לרצותם בדרך של עבודות שירות. הדבר נקבע על פי חוות הדעת שמתקבלת מהממונה על עבודות השירות.

עדות כבושה – מצב בו עד או נאשם מציגים בבית המשפט עדות או חלק מעדות שעד לאותו שלב לא השמיעו בפני מי שחקר / גבה את עדותם. למעשה, עדות כבושה היא מצב אחד מבין אלה: עדות שנוסף לה החלק "שנכבש", שהופך את העדות לבלתי מהימנה. עדות שנשמעת כעת והיא שונה מזו שקודם לכן נמסרה, כך שעתה ישנן שתי עדויות סותרות מפיו של עד אחד. בית המשפט אמור לייחס משקל זעום, אם בכלל, לעדות שנכבשה.

עדות שמיעה – מוכרת גם כעדות שמועה או עדות מפי השמועה. מדובר במצב בו אדם מעיד על דבר שלא נקלט באחד מחושיו באופן ישיר. לדוגמה, מצב בו פלוני התוודה באוזני אלמוני כי ביצע שוד. אלמוני מספר על הוידוי לפלמוני, ופלמוני מעיד על מה ששמע. עדותו של פלמוני היא עדות שמיעה ואין לה תוקף, אלא אם היא נכנסת באחד מן החריגים המנויים בסעיפים 10-9 לפקודת הראיות, או שנכנסת תחת ההגדרה של רס גסטה.

עד עוין – עדותו של אדם היא משמעותית לקידום קו ההוכחה של הצד שהאדם מעיד מטעמו. לא אחת קורה שעדים מוזמנים להעיד, ועדותם בבית המשפט אינה תואמת את עדותם במשטרה או עדות כלשהי שמסרו מחוץ לכותלי בית המשפט. חרף העובדה שעברו הכנה לדיון, לא תמיד הסיטואציה הזו נמנעת. אי לכך, עת קורה מצב בו העד משנה לפתע את גרסתו, כך שלמעשה הוא פועל כנגד קו החקירה של הצד שזימן אותו, ניתן להכריז עליו כעד עוין, שהרי הוא עוין את זה שהוא אמור לחזק את גרסתו. הצד שאותו הוא עוין צריך לבקש מבית המשפט, במעמד הדיון, להכריז על העד כעל עד עוין, ועל בית המשפט להחליט אם מדובר בסיטואציה שבה אכן ישנה תפנית משמעותית שקרתה ביחס לגרסאות קודמות של העד. משהוכרז עד כעד עוין, ניתן לחקור אותו בחקירה נגדית במקום בחקירה ראשית, שכן הוא למעשה מעין עד של הצד שכנגד.

פ

פרשת התביעה ופרשת ההגנה – כאשר מתחיל שלב ההוכחות במשפט, שומעים תחילה את כלל העדים שהתביעה מעוניינת להעיד. לאחר שכולם נשמעו, ואין יותר ראיות שהתביעה מעוניינת להציג, מכריז התובע או בא כוחו "אלו עדיי", ועוברים אל פרשת ההגנה, שבה הנאשם מעיד את כלל העדים שבאמצעותם, לטעמו, יוכיח את גרסתו על הצד הטוב ביותר.

צ

צו הבאה  כאשר אדם אינו מתייצב לדיון הקבוע בעניינו או בעניינו של פלוני, בו האדם אמור להעיד, יכול בית המשפט להוציא הוראה שיפוטית – צו, שעניינו הוראה למשטרה להביא פיזית את האדם אל בית המשפט על ידי איתורו, מעצרו (במידת הצורך), פיקוח עליו והבאתו לפני שופט אשר יקבע כיצד יש לנהוג באדם.

צו הרחקה – ראה מאמר העוסק בכך בהרחבה.

ק

קובלנה פלילית  ראה מאמר העוסק בכך בהרחבה.

ר

ראיה ישירה – ראיה שיש בכוחה להצביע באופן בלעדי על אדם / בני אדם בקשר לעבירה מסוימת. כאשר אדם מצולם מבצע עבירה, זוהי ראיה ישירה לכך שהוא החשוד. כאשר אדם נצפה על ידי עד ראיה בעת שביצע עבירה, עדותו של עד הראיה מהווה ראיה ישירה לביצוע העבירה. ראיות ישירות הן הראיות החזקות ביותר במשפט פלילי אחרי הודאתו של נאשם בעבירה.

ראיה נסיבתית – ראיה שאינה ישירה, אשר ניתן ללמוד ממנה, ומיתר הראיות שנאספות מזירת עבירה, נתונים על אודות שאירע באירוע. לדוגמה, איכון טלפוני הוא ראיה על כך שאדם מסוים נכח באזור מסוים בעת שהתבצעה בו עבירה. היות שאיכון טלפוני אינו מלמד על מיקום מדויק אלא על סביבת המצאות, הוא מהווה ראיה נסיבתית לנוכחות האדם ולא ראיה ישירה. כאשר מחברים מספר ראיות נסיבתיות, ניתן לעיתים לקבל תמונה על פעולותיו של חשוד בזמן האירוע, לפניו ואחריו. תיקים פליליים רבים מוכרעים לחובת נאשם על סמך ראיות נסיבתיות.

ראיה פורנזית – ראיה מדעית-משפטית שיש לה משקל גבוה, היות שניתן להפריך או לאשש אותה בתנאי מעבדה. למעשה, ראיות פורנזיות הן הראיות החזקות ביותר מבין הראיות הנסיבתיות שניתן לדלות מזירת אירוע. דוגמאות לראיות פורנזיות: טביעת אצבע, טביעת נעל; דגימת רוק; דגימת זרע; דם; שיער.

רס גסטה – אחד מן החריגים לנושא עדות שמיעה. רס גסטה, בניגוד לחריגים שמופיעים בסעיפים 10-9 לפקודת הראיות, היא מושג שהגיע מחו"ל, ופסיקת בית המשפט היא שהכניסה אותו לתוקף במשפט הפלילי הישראלי. למעשה, בקצרה, מדובר במצב בו אדם מעיד על דבר שנתפס בחושיו, אך לא כמקור ראשון. פסק הדין המתווה את נוהל הכשרתו של מצב בו מתקיים רס גסטה הוא7293/97  ז'אפר עאמר נ' מדינת ישראל. הפסיקה של בית המשפט העליון חילקה את אמירות הרס גסטה לסוגים, כאשר קיימים חמישה בסה"כ:

  • אימרה שנאמרה בזמן התרחשות של אירוע פתאומי שהביא לסערת רגשות ספונטנית
  • אימרה שמלווה ומסבירה עשייתו של מעשה.
  • אימרה שיש בה הסבר לרגשות ולתחושות של מי שאמר אותה.
  • אימרה שמשקפת את המצב הבריאותי של מי שאמר אותה, כאשר אמר אותה.
  • אימרה שמשקפת כוונות עתידיות של אדם שנפטר.

ש

שירות לתועלת הציבור (של"צ) – להבדיל מעבודות שירות, שמשמעותן שאדם נשפט למאסר בפועל, שירות לתועלת הציבור מבוצע במסגרת אזרחית שאינה שירות בתי הסוהר, והוא אינו מוגדר כאסיר. נוסף על כך, שירות לתועלת הציבור נפסק בכמות של שעות (לרוב בין 100 ל-500) ולא בכמות של חודשים, כמו עבודות שירות. כאשר מסתיים הליך פלילי, ישנן מספר דרכים להביא אדם לשלם את חובו לחברה. במקביל למאסר בפועל שניתן לרצות גם בדרך של עבודות שירות, ישנה חלופה קלה יותר בדמות של"צ, אשר ניתנת לאנשים במספר מקרים ספציפיים: ראשית, ניתן של"צ למי שפסק בית המשפט כי במכלול הנסיבות יש לסיים את ההליך בעניינו באי הרשעה, שאליה יתלוו X שעות לתועלת הציבור, באחת מן המסגרות שיותאמו לנאשם. שנית, ניתן של"צ למי שהורשע בהליך פלילי, בעבירה קלה יחסית או לאחר שיקום משמעותי, ויש רצון לאפשר לו להמשיך לעבוד ולא להיות מוגדר אסיר. שלישית, של"צ יכול להתבצע על ידי מי שעניינו נסגר בהסדר מותנה אם התובע / הפרקליט האמון על התיק שלו מחליט כי זהו המהלך הנכון בעניינו, כחלק מסגירת התיק.

ת

תביעות משטרתיות ופרקליטות פלילית – בארץ, קיימים שני גופים מרכזיים שאמונים על הגשת כתבי אישום וסגירת תיקים פליליים, ולמעשה, מהווים את מה שמכונה "התביעה הפלילית". הגופים הללו הם התביעות המשטרתיות והפרקליטות הפלילית. החלוקה ביניהן אמורה היתה להיות מובהקת – התביעות מטפלות בכל עבירות החטא והעוון והפרקליטות בכל עבירות הפשע. בפועל, החלוקה אינה מובהקת כל כך, וישנן עבירות פשע בסמכות התביעות ועבירות עוון בסכמות הפרקליטות. החריגים לחלוקה בין הגופים מפורטים בתוספת ראשונה א' לסעיף 60 לחוק סדר הדין הפלילי.

*מילים המופיעות בצורה מוטה הן מילים המייצגות ערכים שקיימים במילון המונחים.

זקוק לייעוץ משפטי?

עו"ד עמרי לשם מלווה את לקוחותיו החל משלבי החקירה הראשוניים אל תוך התיקים עצמם, בכל סוגי העבירות. עו"ד עמרי לשם זמין בכל שעות היממה ובכל הארץ.

ליצירת קשר אנא השאר פרטים

עורך דין פלילי עמרי לשם מתמחה במשפט פלילי, בוגר ומוסמך אוניברסיטת חיפה. בעברו עבד בפרקליטות ובמשרדים מובילים, וכעת בעל משרד עצמאי במרכז תל אביב. זמין 24/7.

כל תחומי המשפט הפלילי, מרגע הזימון לחקירה, דרך הליך המעצר ועד להגשת כתב אישום. התמחות ספציפית בהכנת כתבי בי-דין ובקשות הקשורות להליך הפלילי, לרבות ערעורים, מחיקת רישום פלילי וחנינות.

פרטי תקשורת