עו"ד עמרי לשם
שני סוגי מעצרים הם השכיחים ביותר בעולם הפלילי, וככלל, העצורים בהליכים פליליים יוחזקו מתוקף אחד מבין שני אלה: מעצר ימים ומעצר עד תום ההליכים. במאמר זה אפרט על אודות כל אחד משניהם, על מנת לתת מושג בעניינם, ולעמוד על ההבדלים בין השניים.
מעצר ימים – למעשה, כשמו כן הוא. מדובר במעצר שנועד להחזיק את העצור לתקופה של ימים (לכל היותר 30 יום במקרי קיצון), עד אשר תימצא לו חלופה הולמת מחוץ לבית המעצר, ולחלופין, עד אשר ייקבע כי עליו להישלח למעצר עד תום ההליכים. כל אדם שנעצר לראשונה, נעצר ראשית ל-24 שעות, וזאת על פי סמכותו של קצין משטרה. לאחר 24 שעות, קיימת חובה בחוק להביא את העצור לפני שופט מעצרים שמקום מושבו הוא בית משפט השלום בעל סמכות השיפוט כלפי תחנת המשטרה בה מוחזק העצור, והשופט מחליט אם ישנה הצדקה להאריך את המעצר. אם השופט מחליט שאין להחזיק את העצור במעצר, יתכן כי יקבע שיש לשחררו בתנאים מגבילים דוגמת מעצר בית, וייתכן שישחררו לחלוטין, בשל היעדר עילת מעצר.[1] אם אין עילת מעצר המצדיקה את הותרת החשוד במעצר בבית מעצר, ייתכן כי ישוחרר לחלופת מעצר.[2]
מעצר עד תום ההליכים – מדובר על מעצר שיגיע לאחר מעצר הימים, ולרוב, בחפיפה לסופו. כאשר אומרים עד תום ההליכים, הכוונה היא להליכים המשפטיים הנוגעים לעצור. במילים אחרות, כל זמן שההליכים המשפטיים בעניינו של העצור מתנהלים, הוא לא ישוחרר, אלא אם בית המשפט קבע אחרת.
על מנת לעצור אדם עד תום ההליכים, נדרשים שלושה קריטריונים בסיסיים: ראיות לכאורה לכך שהוא ביצע את העבירה שמהווה את הבסיס למעצר ולהליך המשפטי; עילת מעצר – אחת מאלו שצוינו קודם לכן; היעדר חלופה למעצר, כלומר, שאין אפשרות אחרת מלבד מעצרו שתמלא אחר הצורך לשים אותו בתנאים בהם הוא נעדר חופש תנועה ומצוי בשליטה מלאה של רשויות החוק.
בהליך מעצר עד תום ההליכים שבו העצור אינו זוכה להקלות, תוקפו של המעצר הראשוני הוא תשעה חודשים, בהנחה שהמשפט עדיין מתנהל כל אותו הזמן. לאחר מכן נדרשת הסכמת שופט מבית המשפט העליון לצורך הארכתו בשלושה חודשים נוספים (בין אם באופן חד פעמי ובין אם בכל פעם מחדש). במעצר עד תום ההליכים כבר מתנהל משפט כנגד העצור, כך שמעשית הפך לנאשם. מעצר עד תום ההליכים יוגש בליווי כתב אישום. הצהרת תובע היא מסמך הבא להעיד על הכוונה להגיש בתוך זמן קצר כתב אישום. מסמך זה מוגש ע"י פרקליט או תובע משטרתי, ועניינו כי יוגש בקרוב כתב אישום כנגד החשוד. מטרתה העיקרית של הצהרת תובע היא לאפשר גשר בין מעצר הימים לבין מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים של הנאשם.
גם בהליך מעצר ימים וגם בהליך מעצר עד תום ההליכים תפקידו של הסנגור הפלילי הוא חשוב ואפילו מכריע. הליך מעצר ימים מלווה בחקירות שוטפות של העצור. כל חקירה צריכה להיערך אחרי שהעצור התייעץ עם עורך דין פלילי ועבר איתו בצורה מלאה על מה שהיה עד כה ועל מה שעתיד להיות בהמשך לכך. גם אדם שנתון במעצר צריך לעמוד על כך שהחל מחקירתו הראשונה הוא יהיה מלווה על ידי עורך דין, ואף חקירה לא תחל מבלי שניתן יעוץ מיטבי לפניה.
מעצר עד תום ההליכים הוא הליך שמתנהל במקביל להליך העיקרי. יש לנסות ולהימנע ממעצר עד תום ההליכים בפועל ואף להקל בתנאי המעצר המגבילים לאורך התקופה, ככל שניתן. עורך דין פלילי שהתנסה בהליך שכזה (המכונה הליך מ"ת), יידע לנהל אותו בצורה כזו שתאפשר לצמצם את הפגיעה בלקוחו ככל שניתן.
[1] עילת מעצר – עילת מעצר היא אחת מבין מספר הצדקות המוזכרות בחוק, העומדות לרשות רשויות האכיפה, לצורך מעצרו של אדם. ואלו העילות: מסוכנות, חשש משיבוש החקירה, פעולות חקירה שרק כאשר האדם נמצא במעצר ניתן לבצען. גם חשש מפני המלטותו של החשוד הוא עילת מעצר, כל זמן שהוכח כי חלופת מעצר לא תוכל לסכל נסיון בריחה עתידי.
[2] חלופת מעצר – אם היא מקבלת את אישור בית המשפט, משמעה מקום בו יוכל העצור לשהות לעת עתה, תחת פיקוחם של משמורנים שאושרו על ידי בית המשפט. כלומר, בית מגורים או מקום מתוחם אחר, בו ישהו במחיצת העצור במשך 24 שעות ביממה (בהנחה שמדובר במעצר בית מלא) אנשים שבית המשפט אישר אותם כמתאימים לפקח על העצור כל זמן שהם במחיצתו.
