עבריינות רשת צוברת תאוצה ככל שהאמצעים הטכנולוגיים הופכים נגישים יותר ונפוצים יותר. בעקבות כך, בתי המשפט מחמירים יותר ויותר את יחסם לתופעה של עבירות רשת. במאמר זה ניגע בסיבות לתפוצה הרחבה של עבירות אלה, מחד גיסא, ובסיבות שבגללן בית המשפט מצדו מחמיר את הענישה בתחום הזה, מאידך גיסא.
עבירות רשת במאה ה-21
ובכן, כמו שאמרנו, עבריינות רשת נפוצה מאוד, ולא נראה שמתקרבים למיגורה. אז מדוע בעצם היא כה נפוצה? ראשית, קלות ביצוע העבירה. מדובר באחד מסוגי העבירות שהכי קל להוציא אל הפועל. היות ששני הצדדים מצויים מאחורי מסך – בין אם מחשב, טלפון נייד או כל מסך אחר, אין מפגש בין הצדדים (לפחות לא בהתחלה) ואין צורך מצד העבריין הפוטנציאלי לשנות מיקום על מנת לבצע את העבירה. כל אדם, מכל נקודה בארץ, יכול לפתוח את האמצעי הטכנולוגי הזמין לו, ולצאת לפעילות עבריינית ברשת.
שנית, הקושי הרב בגילוי העבירה והעבריין "מפתה" עבור העבריינים הפוטנציאליים. בדיוק כפי שקל להוציא עבירה ברשת אל הפועל, כך מסובך לעלות על עקבותיו של העבריין ולמצוא הן את זהותו והן את כל יסודות העבירה[1] בפעולות שביצע. כאן נכנס לתוקף הידע בתחום הסייבר שקיים בידי חוקרי מחשב מיוחדים. כמו כן, עולה צורך לגייס מומחי סייבר לטובת פעולות חקירה שונות ומורכבות, באופן שוטף, על מנת לאפשר מלחמה משמעותית בתופעה זו.[2]
יחסו של בית המשפט לתופעת העבירות ברשת
בתי המשפט בכל הערכאות נוטים להחמיר עם עברייני רשת באופן שלפעמים נראה חסר קורלציה לנזק שגרמו בפועל. בתי המשפט נותנים בכך ביטוי לגישתו של בית המשפט העליון, גישה שדוגלת בהחמרה כלפי אותם עברייני רשת. במקרים אלה, פוטנציאל הנזק הוא הגורם המכריע כאן, ולאו דווקא הנזק בפועל. במילים אחרות, ניתן משקל רב ליסוד הנפשי שבעבירה, ולעובדה שלו היו הרצונות של העבריין באים לידי ביטוי במציאות, התוצאות היו הרות אסון. תפיסה זו היא שמטה את הכף לטובת החמרה בענישה בתחום עבריינות הרשת. בהקשר זה ראוי לצטט מבש"פ 2065/13,[3] בו אמר כבוד השופט י' עמית את הדברים הבאים:
"המקרה שבפנינו חושף את הצד האפל של הרשת. המסוכנות של פעם שינתה את פניה ולפנינו מסוכנות מסוג חדש. האינטרנט אינו מרחב וירטואלי-סטרילי כלל וכלל. האינטרנט חודר לחיים האמיתיים, ומציב סכנות של ממש בתחומים ובדרכים לא שיערו ראשונים […] אנשים נורמטיביים כלפי חוץ, שולחים ידם במעשים שלא היו מעזים לעשות בעולם שמחוץ למרחב האינטרנטי. מגע וחדירה פיזית נתחלפו בחדירה אל תוך המרחב האינטרנטי הפרטי-אינטימי של הגולש בצד השני. מגע שנותר בין שניים בחדר סגור נתחלף לו בחשש לחשיפה ולפרסום פומבי בפייסבוק וביו-טיוב, מה שעשוי להעצים את הפגיעה בנפגע העבירה. כפה אדומה כבר אינה מסתובבת ביער שורץ זאבים, היא משוטטת במרחב האינטרנטי, שם אורבים לה ציידים וטורפים מסוג אחר […] אלו הסכנות החדשות, והמשפט צריך אפוא להתאים עצמו להתמודד עם תת-התרבות העבריינית של הרשת. זאת, מבלי לשכוח את היתרונות והצדדים החיוביים שברשת, ומבלי לגלוש ל"פאניקה מוסרית" ולהרתעת יתר."
עברייני רשת – לרוב אנשים נורמטיביים
כפי שהופיע בדבריו של כבוד השופט י' עמית לעיל, לעיתים קרבות, מבצעי עבירות רשת הם נטולי עבר פלילי, שמחוץ לרשת מתפקדים ומתנהגים כאנשים נורמטיביים. הסיבה לכך נעוצה בראש ובראשונה במאפייניה של הרשת כמסירת עכבות. אנשים חשים בטוחים במקום המצאם – הם אינם תחת עינם הבוחנת של אנשים אחרים, ולמעשה, הם מרגישים שאף אחד אינו יודע על כך שהם מוציאים אל הפועל את מה שרוב הזמן הם נוהגים להסתיר ולהצניע היטב.
דילמת המעצר שעבירות אלה מייצרות
הדילמה השיפוטית העיקרית לעניין האכיפה בכל הנוגע לעבירות ברשת, היא עד כמה נכון יהיה לאיין (=לבטל, למנוע) מסוכנות באמצעות חלופת מעצר. הרי מלכתחילה נשאלת השאלה אם נכון לעצור, בבית מעצר, אדם שעבריינותו מסתכמת ברשת. מצד אחד, כאשר אדם מצוי בחלופת מעצר, אוטומטית מתקיים מצב של זמינות גבוהה לגלישה ברשת באמצעות מחשב או טלפון סלולרי. מצד שני, המאפיינים האישיים הנורמטיביים מחוץ לרשת מקשים על הגבלת חופש התנועה שלו, שהרי ממילא עשה את העבירות מהבית, מהמשרד או ממקום מבודד אחר. למעשה, בעצם זה שמגבילים אותו להיות בתוך בית בלבד, מלבים בו את היצר להעביר את הזמן באמצעות גלישה ברשת. מנגד, וכמו שכבר צוין, מעצר מלא לרוב אינו מידתי ביחס לעבירה שבוצעה וביחס לנתוניו הכלליים של העצור הנורמטיבי.
סיכום – אז מהו בכל זאת הפתרון במצב מורכב זה?
הפתרון הוא איזון. נדרשת חלופת מעצר הולמת ולא מעצר. מעצר בית לזמן מינימלי, מפקחים נורמטיביים בעלי יכולת השפעה חיובית על העצור, שלילה מוחלטת של גישה לטלפון סלולרי ולמחשב ובפרט, מהרשת ומאפשרויותיה. בכל מקרה, אם אתם או מי מכריכם מצאתם את עצמכם חשודים או נאשמים במקרה של עבירת רשת, זה הזמן לפנות בדחיפות לעורך-דין פלילי שיסייע לכם לצלוח את ההליך המורכב בדרך הנכונה ביותר.
[1] ראה מאמר של עו"ד עמרי לשם בעניין היסוד העובדתי והיסוד הנפשי בעבירה.
[2] ראה מאמר של עו"ד שי גרין בנושא עבירות מחשב ואינטרנט.
[3] בש"פ 2065/13 פלוני נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו], בפסקה 4.
