פשיעה חקלאית

 עו"ד עמרי לשם

      פשיעה חקלאית היא בעיה רווחת הפוגעת בחקלאי ישראל מזה שנים. הבעיה הזו הגיעה אל שיאה בפרשת דרומי,[1] שהסעירה את ישראל במשך מספר חודשים, ותפסה מקום נרחב בשיח הפרטי והציבורי, מאז שקרתה בינואר 2007. הפרשה הגיעה לדיון בכנסת באשר למצבם של חקלאי ישראל, אשר ניצבים חדשות לבקרים בפני שוקת שבורה, עת רכושם ויבוליהם נגזלים מהם, באופן מאורגן ושיטתי, כשמנגד, ידיהם כבולות לעניין ההגנה העצמית מפני אותם נזקים וגניבות. החקלאי שי דרומי היה הראשון שהגן באופן חמוש על נכסו, עת ירה בחלק מהפולשים לנחלתו, ואף הרג אחד מהם ופצע נוסף. החוק שהועבר בכנסת, המכונה "חוק דרומי", שהוא למעשה עדכון של חוק העונשין בנושא ההגנה העצמית, מנע אבסורד בדמות הרשעתו בהריגה ומאסרו של אדם שכל חטאו הוא למעשה הגנה עצמית.[2]

פשיעה חקלאית ואנשים נורמטיביים

      אף כי הפשיעה החקלאית המשמעותית היא זו שנעשית באופן שיטתי ומכוון, על ידי גנבים ש"מתפרנסים" ממעשים אלה, ישנה פשיעה חקלאית שאינה נובעת ממחשבה פלילית ואינה פרי תכנון. זוהי פשיעה, אם ניתן לקרוא לה כך, שהיא תולדה של מעשים הנעשים בתום לב או סתם מתוך בורות, כש"הגנב" אינו מודע לכך שהתוצרת שהוא לוקח לעצמו היא פרטית, ולחלופין, הוא אינו תופס את מעשהו כמזיק בשל היחס בין החלק שאותו הוא נוטל לבין כלל היבול שבשדה אליו הגיע. למעשה, ניתן להבין כי הכמויות שאותו "גנב" אוסף לעצמו אינן לצורכי פרנסה או הפקת רווח על חשבונו של אחר, אלא "לשימוש עצמי". למרות זאת, הדבר מוגדר כעבירה פלילית – נטילת תוצרת חקלאית מתוך שדהו של אדם, בין אם בתום לב ובין אם לאו, איננה תלויה בכמות הנגנבת. עצם המעשה הוגדר כפסול וכפלילי. על ביצוע האכיפה כנגד פשיעה חקלאית הופקדו שוטרי מג"ב ביחידות שהוקצו במיוחד לשם כך. הסמכות הזו ניתנה להם כבר ב-2010, במטרה לטפל בגניבות חקלאיות במרחב הכפרי.[3]

הסדר מותנה כפתרון רווח

      הדילמה העיקרית עימה מתמודדים במג"ב בנושא הזה היא כיצד ניתן ללכת בדרך המלך, כך שמחד גיסא תהיה הרתעה כלפי מי שגנב את יבוליו של חקלאי, ומאידך גיסא, אותו אדם המבצע עבירה חד פעמית פעוטה יחסית לא יחוש את מלוא כובד ההליך הפלילי. הדרך הרווחת לפתרון הנושא היא הפנייה להסדר מותנה.[4] אולם, השאלה שעודנה פתוחה היא אם נכון להכתים את רישומו הפלילי של אדם נורמטיבי, אשר בתום לב חלף על פני יבוליו של חקלאי פלוני, ולקח אליו מספר פירות / ירקות. שאלת זוטי הדברים היא שעומדת כאן על הפרק,[5] שעה שקשה מאוד לאמוד את הנזק כאשר מדובר ביחידת פרי אחת או אף במספר יחידות. מובן שאם כל עובר אורח יחלוף וייקח לידיו פריט אחד או מספר פריטים, יקלע החקלאי למצב בעייתי, אך זהו אינו המצב לשמחתנו. על כן, הסוגיה הפלילית עודנה מתקיימת.

אז מה בכל זאת עושים?

      אין מחלוקת שגניבות חקלאיות הן מכת מדינה ויש למגר אותן. אולם, בהנחה שאתם או מכריכם אינכם גנבים מקצועיים ונקלעתם למצב שבו נתפסתם בקלקלתכם בתום לב, אין סיבה שימצו עמכם את הדין. קיים הבדל עצום בין מי שגונב לשם הגניבה לבין מי שלמעשה אינו גונב, אלא פועל מתוך חוסר ידיעה או חוסר הבנה. אם זומנתם לחקירה פלילית בשל מה שנראה כגניבה חקלאית, אך פעלתם בתום לב או בחוסר תשומת לב, זה הזמן לפנות לעורך דין פלילי בטרם הגעתכם לחקירה. וטיפ קטן: אם בעת הליקוט או בסופו מישהו מסב את תשומת לבכם שמדובר בשטח פרטי, עדיף שתאמינו לו ותניחו למה שאספתם. זה בהחלט לא שווה את כאב הראש הנלווה.

[1] ניתן לקרוא בהרחבה במאמר שלי בנושא זה.
[2]  ראה הרחבה במאמר על פרשת דרומי גם בעניין זה.
[3]  להלן בעמוד 40 של הדוח: https://fs.knesset.gov.il/globaldocs/MMM/b1d0402f-d0b9-e511-80d0-00155d0acb9e/2_b1d0402f-d0b9-e511-80d0-00155d0acb9e_11_9218.pdf
[4]  על הסדר מותנה ומשמעויותיו ניתן לקרוא במאמר שכתבתי בנושא.
[5]  חוק העונשין, תשל"ז-1977, סעיף 34יז וכן במילון מונחים משפטי.

מאמרים