שוחד

עו"ד עמרי לשם

שוחד הוא עבירה מרכזית ורבת משקל בקרב העבירות המוגדרות כעבירות צווארון לבן.[1] עבירה זו מסמלת, אולי יותר מכל עבירה אחרת, מצב של שחיתות שלטונית, בו השלטון אינו מייצג נאמנה את בוחריו, אלא פועל למען עצמו, כאילו מלכתחילה נבחר הציבור הגיע לתפקיד בו הוא מכהן עבור עצמו ובשם עצמו, ללא כל מחויבות וללא כל מגבלות.

מהו שוחד?

שוחד, ע"פ חוק העונשין, מאגד מספר רב של עבירות שחיתות בעלות מאפיינים דומים.[2] סעיף 293 לחוק העונשין[3] מבהיר אילו אפשרויות קיימות לשוחד, כך שאין זה משנה מי מהן קרתה, כולן יכנסו תחת הגדרת השוחד.

הדרכים בהן יכול להתבצע שוחד

• העברת כסף דבר מה ששווה כסף לשם קבלת שירות או לשם טובת הנאה כלשהי.
• העברת כסף או דבר מה שווה כסף בתמורה להמנעות מפעולה או עשיה, או לטובת שינוי אופיה של הפעולה בכל צורה שהיא.
• העברת כסף או דבר מה שווה כסף לשם יצירת אפליה כלשהי.
• העברת כסף או דבר מה שווה כסף לטובת פעולה של מקבל השוחד או של אדם אחר שאינו מקבל השוחד.
• החוק אינו מבדיל בין מצב בו הכסף ניתן על ידי מי שבפועל הכסף (או שווה הכסף) שייך לו, אם התקבל על-ידי זה שהשוחד מיועד לו או לא, וכן אין משמעות לזמן בו הדברים נעשו – לפני שטובת ההנאה התקבלה או אחריה.
• לוקח השוחד יכול לעמוד בראש גוף כלשהו או להיות בורג קטן בו. הוא יכול להיות עובד קבוע או במינוי זמני. הוא יכול לעבוד בשכר או לא בשכר (למשל, חבר מועצת עיר). הוא אף יכול להיות מתנדב ועדיין ייחשב כמי שקיבל שוחד אם ניתן לו דבר מה לצורך פעולה או המנעות מפעולה (למשל, מתנדב במשטרה).
• לקיחת שוחד יכולה להיות גם בעד חריגה מתחום פעילות, לחלופין, יכולה להיעשות לטובת משהו שממילא צריך עובד הציבור לעשות, אך הוא כעת מתנה את פעולתו בקבלת טובת הנאה.

שוחד בקרב פוליטיקאים בישראל

השוחד פושה בקרב נבחרי ציבור בארץ, הן ברמה הלאומית (חברי כנסת ושרים) והן ברמה המקומית – ראשי עיריות ומועצות וכן בעלי תפקידים ברשויות המקומיות. השוחד זמין מאוד לפוליטיקאים בשל הכח המצוי בידיהם, ובשל יכולתם לקבל או להימנע מקבלת החלטות כאלה ואחרות. השוחד מביא למצבים רבים בהם נבחרי ציבור אינם עומדים בפיתוי ולוקחים טובות הנאה שונות, בכסף או בשווה כסף, בתמורה לפריווילגיות שהם מעניקים לנותני השוחד. ישנם פוליטיקאים שמגדילים לעשות ודורשים שוחד, כך שעניין הפיתוי כבר איננו פאקטור. הפרשה "החמה" ביותר כרגע בתחום השוחד לנבחר ציבור היא "תיק 4000" שבעניינו הוגשו מספר כתבי אישום, בין היתר כנגד ראש הממשלה, בנימין נתניהו.[4]

דוגמאות לסוגי שוחד בישראל

שוחד של ראשי ערים לטובת הגדלת זכויות בניה של קבלנים. שוחד פוליטי בו בתמורה לתמיכה "נתפרו" תיקים עתידית. שוחד במשרדי ממשלה בתמורה להקלות על יבוא מוצרים לארץ. שוחד בחברה ממשלתית לטובת זכיה במכרז או עדיפות במכרזים. שוחד לפוליטיקאי באמצעות מימון הקמפיין שלו בתמורה לטובות הנאה עתידיות, לכשיזכה בתפקיד. ועוד רבים וטובים.

סיכום – עבירת שוחד

שוחד הוא עבירה חמורה ורבת משקל שהשלכותיה באות לידי ביטוי כלפי כלל האוכלוסיה. אולם לא כל מקרה שמצטייר כשוחד אכן עונה לקריטריונים של העבירה. אסור לשכוח כי עבירת השוחד, כמו מרבית העבירות בחוק העונשין, מצריכה יסוד נפשי[5] שלא בהכרח מתקיים בכל מקרה שמגיע לשולחן המשטרה. אם אתם חשודים בעבירת שוחד וזומנתם לחקירה, זה בדיוק הזמן ליצור קשר עם עורך דין פלילי המנוסה בתחום, שיכול לייצר עבורכם מציאות אחרת בעת החקירה, לעומת הגעה בלא היוועצות מוקדם, או היוועצות באדם שאין לו נסיון קודם בנושא.

[1] ראה מאמרי בנושא משפט פלילי וצווארון לבן.

[2] סעיף 293 לחוק: https://www.nevo.co.il/law_html/Law01/073_002.htm#hed252

[3] פרשה זו היא דוגמה לאופן בו שוחד יכול לבוא לידי ביטוי גם בשווה כסף ובאופן מורכב, ולא בצורה קלאסית בה פלוני מוסר לאלמוני מעטפה של כסף עבור הענקת זכויות יתר כלשהן. עוד על "תיק 4000" ניתן לקרוא בכתב האישום.

[4] ראה מאמר שלי על יסוד נפשי ויסוד עובדתי.