פעמים רבות אסירים נשפטים לתקופות מאסר מסוימות אך לא מרצים את אותן במלואן, וזוכים לשחרור מוקדם ממאסר. יכולות להיות מספר סיבות לכך שאסיר משוחרר לפני תום תקופת המאסר המקורית שלו, מבלי שיש קשר בין הסיבות. עם זאת, מעניין לדעת מה הן הסיבות כחלק מהעובדה שזכויותיו וחובותיו של אדם אינן מסתיימות ביום בו החל מאסרו.

שחרור מוקדם ממאסר בצו מנהלי

    אפשרות ראשונה לשחרור מוקדם ממאסר היא באמצעות שחרור מנהלי.[1] שחרור זה נקבע בעקיפין על ידי השר לבטחון פנים, שאמון הן על המשטרה והן על שירות בתי הסוהר. כלומר, השר קובע מדי שנה את המכסה המירבית של אסירים בבתי הסוהר. ברגע שכמות האסירים חוצה את הרף שקבע השר, מתחיל הליך של שחרורים מנהליים, בהתאם לשני כללים בסיסיים:

1. האסיר נשפט לעונש של עד 4 שנות מאסר או נשפט לתקופה של יותר מ-4 שנים בכלא, אך ועדת שחרורים קבעה שהוא עומד בתנאים של שחרור על תנאי (ארחיב להלן).
2. חשוב לדעת שרק אסירים שכבר ריצו לפחות חצי ממאסרם עומדים בתנאי הסף לשחרור מנהלי.

התוספת הראשונה לפקודת בתי הסוהר מציגה טבלה שבה מופיעים פרקי הזמן הרלוונטיים, ע"פ קבוצות אסירים, שלפיהם יוכלו האסירים לדעת אם הם רלוונטיים לשחרור מנהלי.[2]

שחרור על תנאי ממאסר

    אפשרות שניה של שחרור מוקדם ממאסר יכולה להיעשות בצורת שחרור על תנאי. צורה זו מאגדת תחתיה מספר סוגים של מקרים בהם ניתן לשחרר על תנאי, ע"פ משך הזמן שאליו נשפט האדם:[3]

• הסוג הראשון הוא כאלה שנשפטו לשלושה עד שישה חודשי מאסר. במקרה שלהם ההחלטה על שחרור על תנאי תגיע מכיוון נציב השב"ס.
• הסוג השני הוא כאלה שנשפטו לתקופה של מעל לשישה חודשים, ואינם אסירי עולם. בשני סוגי מקרים אלה, החובה היא כי האסיר ריצה לפחות שני שלישים מתקופת מאסרו.
• הסוג השלישי הוא כאלה שאינם אסירי עולם אך יתרת המאסר שלהם גדולה משליש וריצו לפחות 25 שנות מאסר. במקרה שלהם נדרשת ועדת שחרורים מיוחדת לצורך השחרור.
• הסוג הרביעי הוא אסירי עולם. במקרה שלהם, נדרשת קודם כל קציבת עונש המאסר ע"י נשיא המדינה, בטרם ועדת השחרורים המיוחדת תוכל לדון בעניינם. הדיון יתקיים רק אחרי שריצו לפחות שני שלישים מתקופת המאסר שנקבעה להם.

כל אחד מארבעת הסוגים יוכל לצאת לפועל אך ורק אם נקבע כי האסיר ראוי לשחרור ושחרורו לא ייסכן את שלום הציבור.[4]

שחרור מוקדם ממאסר באמצעות ועדת שחרורים

    אפשרות שלישית שקיימת לשחרור מוקדם ממאסר מתקיימת בעניינו של כל אסיר שחלפו לפחות שישה חודשים מאז שהחל לרצות את מאסרו, והוא קרוב לריצוי שני שלישים מתקופת המאסר הכוללת שנגזרה עליו, יכול להגיש בקשה לעמוד לפני ועדת שחרורים שתפקידה לקבוע אם יש מקום לשחרור מוקדם ממאסר בעניינו, או שהיא סבורה שלא עמד בתנאים המצדיקים זאת, לרבות: התנהגות בכלא; מידע מודיעיני; שיקום בכלא וכן שיקום ע"פ תכנית שהותאמה לו לכשישוחרר.

שחרור מוקדם ממאסר בשל מצב רפואי-בריאותי

    אפשרות רביעית מתקיימת בעניינו של אסיר שמצבו הבריאותי רע, בין בשל מחלה קשה, בין בשל צורך בהשתלה ובין בשל כל סיבה רפואית שיש בה כדי למנוע את השארתו בין כותלי הכלא (לרבות מצב קוגניטיבי מדורדר דוגמת דימנציה), יכולה ועדת השחרורים להחליט כי היא משחררת אותו על תנאי מן המאסר. במקביל, יכול אותו אסיר לפנות בעצמו לוועדת השחרורים, ולהציג לה מסמכים רפואיים תומכים. שחרור מוקדם ממאסר במצב שכזה ייעשה רק בהסכמת האסיר או בהסכמת האפוטרופוס שלו, אם אינו כשיר להחליט זאת. דוגמה למקרה ידוע שבו הוחלט על שחרור מוקדם ממאסר של אסיר בשל מצב בריאותי, חרף עונש חמור שריצה, הוא מקרהו של שמעיה אנג'ל, שריצה מאסר עולם. שמעיה אנג'ל שוחרר לביתו חודשיים וחצי לפני מותו, שכן נודע כי הוא סובל ממחלת סרטן סופנית.[5]

חנינה

    אפשרות נוספת, עליה הרחבתי במאמרי מחיקת רישום פלילי ובקשת חנינה,[6] מאפשרת לאסיר לפנות אל נשיא המדינה בבקשה לקצר את עונשו, לאחר שכלל ההליכים המשפטיים האחרים בעניינו כבר חלוטים, ואין פעולה אחרת שניתן לעשותה על מנת לשנות את גזר הדין.

סיכום

    ישנן דרכים שונות ומגוונות לצורך שחרור מוקדם ממאסר. נראה כי לפני הכל, הכלל הבסיסי הוא להבין כי יש אפשרות לשחרור מוקדם ממאסר. בהמשך לכך יש להבין כי ההתנהגות בין כותלי הכלא והשיקום הם הגורמים המרכזיים בהם יתחשבו לפני השחרור. כאשר מתקיימים התנאים הבסיסיים לפניה לשחרור מוקדם, חשוב ומומלץ להיוועץ בעורך דין פלילי, אשר יסייע הן בניסוח הבקשה והן בייצוג בדיון, על מנת להבטיח כי ההליך ימוצה באופן המירבי.