עו"ד עמרי לשם
על מנת להבין משקל של שיקום כשיקול עונשי, עלינו לחזור אל תיקון 113 לחוק העונשין, שהתקבל בשנת 2012.[1] בתיקון זה, אשר מעוגן בסימן א'1 לחוק העונשין,[2] החוק מבנה את שיקול דעתו של בית המשפט לעניין העונש, על ידי כך שהוא מגדיר לבית המשפט מה הם הקריטריונים שעליהם עליו להסתמך בעת שהוא קובע מהו רף הענישה ההולם לכל עבירה ועבירה.
שיקום כשיקול עונשי מרכזי
נושא השיקום מעוגן אף הוא בחוק העונשין, בסעיף 40ד.[3] לשון החוק קובעת כי לאחר שבית המשפט קבע מהו רף הענישה ההולם לעבירה מושא התיק הפלילי, הוא יכול לחרוג מהרף ולהקל בעונש, אף הוא סבור שהנאשם השתקם בצורה משמעותית או כי ניתן לשלבו בתכנית שיקום / טיפול / פיקוח שתוודא כי הוא מציאות חייו לא תשוב למקום בו היתה בעת שביצע הנאשם את העבירה שבה הורשע.
אפשרויות נאשם בעת שברורה אשמתו
למעשה, כל עו"ד פלילי יודע לומר כי שיקום הוא אחד הכלים החזקים ביותר שיש לנאשם להציע, כאשר הוא מעוניין להפחית מחומרת העונש. כלומר, נאשם אשר מבין שאין מחלוקת בדבר אשמתו, והוא הודה במעשיו או ש"נתפס על חם", נושא השיקום הוא מבין הכלים המשמעותיים היחידים שהוא יכול לרתום לצורך הקלה בעונשו.
אז איך זה קורה?
שיקום, ככלל, מתחיל ראשית עם לקיחת האחריות של הנאשם על מעשיו, במקביל לנכונות מצדו לבצע פעולות אקטיביות לשם שינוי הרגלים קיימים ואימוץ של דפוסי התנהגות וחשיבה אחרים. כך למשל, אדם עם דפוסים אלימים צריך להכיר בכך שהוא מתנהל באופן שדורש שינוי, ולשתף פעולה עם תכניות לטיפול בכעסים. במקביל, אותו אדם נפגש עם גורמים טיפוליים דוגמת עובד סוציאלי או פסיכולוג, לטיפולים שגורמים לו להבין היכן החל לאמץ דפוסים שגויים ואיך כעת הוא משנה זאת.
זוהי דוגמה ספציפית למקרה בו אדם עבר עבירת אלימות כלפי אדם אחר, וכעת הוא מעוניין למנוע מאפשרות שמקרה שכזה יקרה שוב. בה בעת, הוא מבין כי שיתוף פעולה מצדו יועיל לו גם בהתחשבות עתידית לעניין העונש.
מחויבות בית המשפט לעניין השיקום
חשוב לזכור כי לא משנה כמה הליך השיקום הוא מרשים וארוך, אין הוא כובל את בית המשפט באופן כלשהו. כלומר, החוק מאפשר לבית המשפט להקל בעונש משיקולי שיקום, אולם על בית המשפט אין חובה להתחשב בכך. יתר על כן, אם מדובר בעבירה חמורה ובפרט כאשר נסיבותיה חמורות, בית המשפט צריך להתעלם מנושא השיקום, אלא אם מדובר במקרה נדיר ויוצא דופן.[4] בית המשפט ייטה לטובת הנאשם, לרוב, עת המדינה עצמה (קרי, הפרקליטות או התביעות המשטרתיות) תכיר בשיקומו של הנאשם ולא תתנגד להתחשב בשיקול זה.
אחד המקרים המוכרים בהם שיקולי שיקום הביאו את בית המשפט להתחשב בעונש של הנאשם, עוד הרבה לפני תיקון 113, הוא ב"פרשת האופנובנק" הלא הוא רוני ליבוביץ'.[5] כאשר ליבוביץ הביע חרטה, הראה שהוא פועל על מנת לתקן את המקולקל ואף השיב את כלל הכסף ששדד, התחשב בכך בית המשפט, ואף הדבר אפשר לליבוביץ' לזכות בניכוי שליש וכן בחנינה מנשיא המדינה.
סיכום
עת מעוניין אדם לזכות למידת הרחמים במצב בו ברור לכל כי עשה את אשר מיוחס לו בכתב האישום, עליו להירתם להליך שיקומי על פי המלצת שירות המבחן. זהו הפתח המשמעותי ביותר עבורו להימנע ממיצוי הענישה כלפיו. עורך דין פלילי מנוסה יידע להוביל את הנאשם במצבים שכאלה אל אפיק שיקומי בשלב מוקדם ככל האפשר, על מנת לאפשר לו מינימום פגיעה בחופש ובשמו הטוב.
[1] חוק העונשין, תשל"ז-1977, סעיפים 40א-40יא.
[2] שם.
[3] שם.
[4] לקריאה נוספת, ניתן לפנות אל מאמרו של פרופ' אורן גזל-אייל, בעניין חריגה ממתחם העונש ההולם.
[5] ע"פ 91/1399 ליבוביץ נ' מדינת ישראל. פ"ד מז (1) 177 (1993).
