אי הפללה לצרכני קנאביס: מה באמת השתנה, ומה נשאר עבירה

סעיף 7 לפקודת הסמים, הוראת השעה שפקעה, ומסלול העבירה המינהלית שבא במקומה

השם "אי הפללה" יצר רושם שהשימוש בקנאביס הפסיק להיות עבירה. הוא לא. סעיף 7 לפקודת הסמים המסוכנים עומד על כנו, והחזקה או שימוש לצריכה עצמית נושאים לפיו שלוש שנות מאסר. מה שהשתנה הוא מסלול האכיפה ולא האיסור. יתרה מזו, הוראת השעה המקורית משנת 2019 כבר פקעה, ובנוסח החוק היא מסומנת במפורש כך. מי שמסתמך על מה שנכתב אז פועל לפי מצב משפטי שאינו קיים.

 

מה שלא השתנה: סעיף 7 עומד על כנו

נקודת המוצא נמצאת בסעיף 7 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973^[1], וסעיף קטן (א) שלו מנוסח בפשטות: לא יחזיק אדם סם מסוכן ולא ישתמש בו, אלא במידה שהותר הדבר בפקודה או בתקנות לפיה, או ברישיון מאת המנהל.

סעיף 7(ג) קובע את הענישה בשני מדרגים. העובר על הוראות הסעיף, דינו מאסר עשרים שנים או קנס פי עשרים וחמישה מן הקנס האמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין^[2]. ואם החזיק בסם או השתמש בו לצריכתו העצמית בלבד, דינו מאסר שלוש שנים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(4).

התרגום המספרי: הקנס שבסעיף 61(א)(4) עומד על 226,000 שקלים, ולכן המדרג החמור מגיע לכדי 5,650,000 שקלים, ובצריכה עצמית עד 226,000 שקלים.

סעיף 7(ד) מוסיף החמרה ממוקדת: מי שלצריכתו העצמית מחזיק בסם או משתמש בו בתוך כותלי בית ספר או בחצריו והוא אינו לומד באותו בית ספר, דינו מאסר חמש שנים. ההוראה אינה חלה על מי שטרם מלאו לו שש עשרה שנים.

החזקה או שימוש לצריכה עצמית נותרו עבירה שעונשה עד שלוש שנות מאסר. האיסור לא בוטל.

ההוראות המרכזיות באי ההפללה ומה הן קובעות

 

הוראת השעה שפקעה, והטעות שחוזרת ברשת

בשנת 2019 נכנסה לתוקף הוראת שעה שיצרה את מה שכונה בציבור "אי הפללה". היא שולבה בפקודה כסעיף 7(ג1), והיא קבעה מנגנון מדורג של קנסות במקום הליך פלילי, בכפוף לתנאים ולמספר האירועים הקודמים.

מי שפותח היום את נוסח הפקודה המעודכן ומגיע לסעיף 7(ג1) מוצא לצידו מילה אחת בסוגריים: פקע. זהו הסימון שבו משתמשים מאגרי החקיקה כדי לציין הוראה שתוקפה תם ושאינה עוד חלק מהדין הפועל.

למרות זאת, עמודים רבים ברשת ממשיכים לתאר את המנגנון של 2019 כאילו הוא הדין הקיים, על המדרגים והסכומים שנקבעו בו אז. חלקם נכתבו בזמן אמת ולא עודכנו, וחלקם מצטטים זה את זה. התוצאה היא שהמידע הנפוץ ביותר בנושא הזה הוא גם המיושן ביותר.

ההבחנה חשובה לא רק מבחינה עיונית. תנאי הזכאות, מספר האירועים שנספרים והתוצאה של אירוע חוזר אינם זהים בין המנגנון שפקע לבין ההסדר שבא במקומו, ולכן הסתמכות על הנוסח הישן עלולה להוביל להערכה שגויה של המצב.

 

ההסדר שבא במקומו: עבירה מינהלית

ההסדר הנוהג כיום אינו מצוי בפקודת הסמים אלא בחוק העבירות המינהליות, התשמ"ו-1985^[3], ובתקנות ובצו שהותקנו מכוחו בשנת 2022 ושייחדו את החזקת הקנאביס והשימוש בו כעבירה מינהלית.

המנגנון הכללי קבוע בסעיף 1(א) לחוק: שר המשפטים רשאי לקבוע בתקנות כי עבירה על הוראה שנקבעה בחוק מהחוקים המנויים בתוספת הראשונה, שאינה פשע, היא עבירה שבשלה ניתן להטיל קנס בדרך מינהלית. שימו לב לתנאי: רק עבירה שאינה פשע. עבירת הצריכה העצמית, שעונשה שלוש שנים, עומדת בו.

סעיף 8(א) קובע שהיה למפקח או לרשם יסוד סביר להניח כי אדם עבר עבירה שדינה קנס מינהלי קצוב, רשאי הוא להטיל עליו את הקנס שנקבע לאותה עבירה. סעיף 8(ב) מפרט מה חייבת ההודעה לכלול, ובכלל זה תיאור תמציתי של העובדות המהוות את העבירה.

ההבדל המהותי הוא שהמסלול המינהלי אינו כולל הליך פלילי, ולכן אין בו הרשעה. הוא מבוסס על הטלת קנס קצוב על ידי גורם אכיפה, ולא על הכרעה שיפוטית. אבל האיסור עצמו נותר בעינו, והמעשה ממשיך להיות עבירה לפי סעיף 7 לפקודה.

 

זכות ההישפטות: שלושים יום שמחזירים את התיק לפלילי

כאן נמצאת ההוראה המעשית ביותר, והיא פועלת לשני הכיוונים.

חוק העבירות המינהליות מקנה למי שהוטל עליו קנס זכות להודיע בכתב למי שהטיל אותו כי ברצונו להישפט על העבירה. ההודעה תומצא תוך שלושים ימים לאחר שהומצאה לו ההודעה על הטלת הקנס המינהלי.

סעיף 13(א) קובע מה קורה אז: הודיע אדם שברצונו להישפט, יגיש עליו תובע כתב אישום, זולת אם ראה שלא לעשות כן מטעמים מיוחדים שיירשמו. כלומר בקשה להישפט אינה ערעור על הקנס אלא בחירה לעבור למסלול הפלילי המלא, על כל המשתמע מכך.

מכאן נגזרת מסקנה שנוגדת את האינטואיציה. אדם שסבור שהקנס הוטל שלא כדין, ורוצה להילחם בו, צריך לשקול היטב אם בקשת הישפטות היא הכלי הנכון: היא עלולה להסתיים בכתב אישום, בהליך פלילי מלא ובאפשרות להרשעה. לצד זה קיים בחוק גם מסלול של בקשה לביטול הקנס, שאינו מוביל לכתב אישום.

בקשה להישפט אינה ערעור. לפי סעיף 13(א), היא מובילה להגשת כתב אישום ולמסלול פלילי מלא.

 

מה נרשם, ומה ההשלכות שנשארות

השאלה שמעניינת את רוב מי שנקנס היא מה נשאר אחרי, והתשובה תלויה במסלול.

קנס מינהלי אינו הרשעה, ולכן הוא אינו יוצר רישום פלילי במובן שבו מדובר ברישום פלילי לאחר הרשעה בבית משפט. עם זאת, אין פירוש הדבר שהאירוע נעלם: נתונים על אכיפה נשמרים אצל רשויות האכיפה, ולמספר האירועים יש משמעות בהמשך הדרך.

לעומת זאת, מי שביקש להישפט וההליך הסתיים בהרשעה נמצא במצב אחר לחלוטין. שם מדובר בהרשעה פלילית על עבירה לפי סעיף 7 לפקודת הסמים, על כל השלכותיה: רישום, השפעה על רישיונות, על עיסוקים שדורשים אישור ועל כניסה למדינות מסוימות.

בהקשר הצבאי התמונה שונה שוב. חוק השיפוט הצבאי^[4] מייחד בסעיף 203 מסלול של דן יחיד לרשימת עבירות שכוללת החזקת סם מסוכן או שימוש בו לצריכה עצמית, וסעיף 203(ב) מגביל את השופט באותו מסלול לעונש מאסר בפועל שלא יעלה על שנה. בנוסף, סעיף 127א לאותו חוק קובע שחייל שנצטווה להיבדק וסירב, דינו מאסר שנתיים, כלומר הסירוב הוא עבירה נפרדת. הפירוט המלא נמצא בעמוד דיני צבא.

 

מה כדאי לבדוק כשהוטל קנס או נפתח תיק

הצעד הראשון הוא לזהות באיזה מסלול אתם נמצאים. הודעה על קנס מינהלי קצוב אינה כתב אישום, והיא אינה מחייבת התייצבות בבית משפט. זימון לחקירה או כתב אישום הם סיפור אחר לגמרי, והתגובה אליהם שונה.

הצעד השני הוא לבדוק את העובדות שבהודעה. סעיף 8(ב) לחוק העבירות המינהליות מחייב שההודעה תכלול תיאור תמציתי של העובדות המהוות את העבירה. כשהתיאור אינו תואם את מה שקרה, או כשהכמות או הנסיבות שנרשמו שגויות, זו נקודת פתיחה לבקשת ביטול.

הצעד השלישי הוא לשקול את המועדים לפני שפועלים. לבקשה להישפט קבוע מועד של שלושים ימים, ולבקשת ביטול קבועים מועדים משלה. חשוב להבין שהשתיים אינן זהות: האחת מובילה לכתב אישום והשנייה לא.

והצעד הרביעי נוגע למי שהמסלול המינהלי אינו חל עליו מלכתחילה, כמו במקרים של כמות החורגת מהסף, של נסיבות שמלמדות על יותר מצריכה עצמית, או של חיילים ואנשי כוחות ביטחון. שם מדובר בהליך פלילי רגיל, והשאלות הן אלה שנבחנות בכל חקירה במשטרה.

 

שאלות נפוצות

 

מקורות שצוטטו במאמר (5)

כל הפניות לחקיקה במאמר נבדקו מול נוסח החוק המעודכן במאגרי החקיקה שלהלן.

• [1] פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 - נוסח החוק המלא - ויקיטקסט
• [2] חוק העונשין, התשל"ז-1977, סעיף 61 - נוסח מלא ומעודכן - נבו
• [3] חוק העבירות המינהליות, התשמ"ו-1985 - נוסח החוק המלא - ויקיטקסט
• [4] חוק השיפוט הצבאי, תשט"ו-1955 - נוסח מלא ומעודכן - נבו
• [5] חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 - נוסח מלא ומעודכן - נבו

האמור בעמוד זה הוא מידע כללי בלבד, אינו מהווה ייעוץ משפטי ואינו תחליף לייעוץ פרטני. הפניות לסעיפי חוק מתייחסות לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973, לחוק העבירות המינהליות, התשמ"ו-1985, לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ולחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו-1955. סכומי הקנסות המינהליים, סף הכמות והחריגים קבועים בתקנות ובצו שהותקנו מכוח חוק העבירות המינהליות, והם מתעדכנים מעת לעת. יש לוודא את נוסחם העדכני לפני הסתמכות עליהם.