קובלנה פלילית: איך מנהלים משפט פלילי בלי התביעה, ובאילו עבירות

סעיף 68 לחוק סדר הדין הפלילי, רשימת העבירות שבתוספת השנייה, ושתי המלכודות שבדרך

קובלנה פלילית היא המסלול שבו אדם פרטי מנהל בעצמו משפט פלילי, בלי שהמדינה מעורבת בו. היא אינה פתוחה לכל עבירה אלא לרשימה סגורה שבתוספת השנייה לחוק, ומתוכה הוצאו במפורש עבירות שנעברו כלפי בן משפחה. ולצד היתרון הברור שבשליטה בהליך, קיימות שתי הוראות שכדאי להכיר לפני שמתחילים: פרקליט המחוז רשאי לקחת את התיק לידיו תוך חמישה עשר ימים, ובית המשפט רשאי לעצור את הדיון אם הקובל מנהל אותו באופן טורדני.

 

מה זו קובלנה, ולמה היא חריג

הכלל בדין הישראלי הוא שהתביעה הפלילית מנוהלת בידי המדינה. סעיף 11 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982^[1] קובע מי רשאי לשמש תובע, והרשימה כוללת פרקליטים ותובעים משטרתיים.

סעיף 68 יוצר את החריג, והוא פותח במילים "על אף האמור בסעיף 11": רשאי כל אדם להאשים בעבירה מן המנויות בתוספת השנייה על ידי הגשת קובלנה לבית המשפט.

שני רכיבים בנוסח הזה. הראשון הוא "כל אדם": אין דרישה שהקובל יהיה הנפגע, אף שבפועל כמעט תמיד זה המצב. השני הוא ההגבלה לרשימה שבתוספת השנייה, וזו מגבלה מהותית שסוגרת את המסלול ברוב העבירות.

סעיף 70 מבהיר את המעמד הדיוני: הוראות החוק הנוגעות לכתב אישום יחולו על קובלנה, בשינויים לפי העניין, ובכל מקום שמדובר בכתב אישום גם קובלנה במשמע, ובכל מקום שמדובר בתובע גם קובל במשמע. כלומר קובלנה היא הליך פלילי מלא, על כל המשתמע מכך, ולא הליך מקוצר.

טבלת העונשים המרביים, מהחמור לקל

 

אילו עבירות מנויות בתוספת השנייה

הפרט הראשון בתוספת השנייה מונה עבירות מחוק העונשין, התשל"ז-1977^[2], והן מרוכזות בכמה תחומים.

בתחום האלימות: סעיף 379, תקיפה סתם, שעונשה שנתיים; סעיף 380, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, שעונשה שלוש שנים; סעיף 334, פציעה שלא כדין, שעונשה שלוש שנים; וסעיף 336 רישה. בתחום האיומים: סעיף 192, המאיים על אדם בפגיעה שלא כדין בגופו, בחירותו, בנכסיו, בשמו הטוב או בפרנסתו.

בתחום המקרקעין והרכוש: סעיף 189, כניסה למקרקעין בדרך אלימה; סעיף 190, אחיזה במקרקעין ללא אבק זכות; סעיף 196, כתיבה או הדבקה על מקרקעין של אחר שלא כדין; סעיף 447, הסגת גבול כדי להפחיד מחזיק בנכס או להעליבו, וזאת זולת אם נעברה העבירה כשהעבריין נושא נשק חם או קר; וסעיף 452, הריסת נכס או פגיעה בו במזיד ושלא כדין.

ולצידם עבירות מטרד ופרטיות: סעיף 194, הקמת שאון או מהומה במקום ציבורי; סעיף 223, הקמת רעש גדול או הפצת ריחות פוגעים; סעיף 494; וסעיף 496, גילוי מידע סודי שנמסר אגב מקצוע או מלאכה. התוספת מוסיפה פרטים נוספים מחוקים אחרים, ובהם עבירות לפי חוק זכות יוצרים, חוק הגנת הצרכן, פקודת סימני מסחר, חוק למניעת מפגעים וחוק אוויר נקי.

 

החריג המשפחתי, וההגבלה על עובדי מדינה

בסופו של הפרט הראשון בתוספת השנייה מופיעה הסתייגות קצרה שמשנה את התמונה: ולמעט עבירות כאמור, שנעברו כלפי בן משפחה. התוספת מפנה להגדרת "בן משפחה" שבחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991.

המשמעות היא שתקיפה, איומים או היזק לרכוש שנעברו בתוך המשפחה אינם ניתנים לקובלנה, גם כשהם מנויים ברשימה. מי שנפגע מבן משפחה נותר עם המסלול הרגיל של תלונה במשטרה, ואם התיק נסגר, עם מסלול הערר שבסעיפים 64 ו-65 לחוק.

ההיגיון מאחורי ההוצאה הזו מובן: המחוקק ביקש למנוע מצב שבו סכסוך משפחתי יתורגם להליכים פליליים הדדיים שמתנהלים על ידי הצדדים עצמם, בלי בקרה של רשות תביעה.

מגבלה שנייה מופיעה בסעיף 69: לא תוגש קובלנה על עובד המדינה בשל מעשה שעשה תוך מילוי תפקידו, אלא בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה. כלומר עצם הגשת הקובלנה נגד עובד ציבור מותנית באישור מראש.

עבירות שנעברו כלפי בן משפחה הוצאו מהתוספת השנייה. שם המסלול הוא תלונה וערר, ולא קובלנה.

 

המלכודת הראשונה: המדינה יכולה לקחת את התיק

רבים מניחים שקובלנה שהוגשה נשארת בידי הקובל עד סופה. סעיף 71 קובע אחרת.

לפי הסעיף, הוגשה קובלנה, יעביר בית המשפט העתק ממנה לפרקליט המחוז. התביעה תנוהל בידי הקובל או בא כוחו, זולת אם פרקליט המחוז הגיש לבית המשפט, תוך חמישה עשר ימים לאחר שקיבל את ההעתק, הודעה שפרקליט מפרקליטות המדינה ינהל את התביעה.

סעיף 72 משלים: הוגשה הודעה כאמור, תוחלף הקובלנה בכתב אישום מטעם תובע. כלומר ההליך אינו נעצר אלא משנה בעלים, והקובל הופך למתלונן רגיל.

בפועל זה קורה לעיתים רחוקות, ובעיקר בתיקים בעלי עניין ציבורי. אבל מבחינת מי ששוקל להגיש קובלנה, זו נקודה שכדאי להכיר: השליטה בהליך אינה מובטחת, וקיים חלון של חמישה עשר ימים שבו היא עשויה לעבור.

 

המלכודת השנייה: ניהול ההליך עצמו

קובלנה היא הליך פלילי מלא, וזו בדיוק הבעיה. הקובל נכנס לנעלי התביעה על כל חובותיה: עליו לנסח כתב אישום תקין, לזמן עדים, להגיש ראיות, לנהל חקירות ראשיות וחקירות נגדיות, ולעמוד בנטל ההוכחה מעבר לספק סביר.

המחוקק הכיר בקושי הזה וקבע לו מנגנון. סעיף 73 קובע שנוכח בית המשפט שקובל אינו מסוגל לנהל בעצמו את עניינו בבית המשפט, או שהוא מנהל את עניינו באופן טורדני, רשאי בית המשפט להפסיק את הדיון בקובלנה עד שימנה לו הקובל עורך דין תוך תקופה שיקבע.

והסנקציה חדה: לא עשה כן הקובל תוך התקופה שנקבעה, רשאי בית המשפט לראותו כאילו לא התייצב. התוצאה המעשית היא ביטול הקובלנה.

לכך מתווסף סיכון כספי. מאחר שקובלנה היא הליך פלילי, נאשם שזוכה עשוי לדרוש הוצאות, והקובל הוא שנושא בהן. ההחלטה להגיש קובלנה היא אפוא החלטה שכרוכה בחשיפה, ולא רק בהזדמנות.

לפי סעיף 73, קובל שמנהל את ההליך באופן טורדני ולא מינה עורך דין ייחשב כמי שלא התייצב.

 

מתי קובלנה היא הכלי הנכון

הקובלנה נולדת כמעט תמיד מאותו מצב: תלונה שהוגשה, תיק שנסגר, וההרגשה שהעניין לא נבדק כראוי. היא אינה תמיד המהלך הנכון, ויש לבחון אותה מול חלופות.

החלופה הראשונה היא ערר. כשהתיק נסגר, סעיף 64 מקנה זכות ערר על ההחלטה, וסעיף 65 קובע לכך שישים ימים. ערר שמתקבל מחזיר את התיק לידי המדינה, על כל משאביה, בלי שהקובל נושא בנטל ובעלות. כדאי למצות אותו לפני שפונים לקובלנה.

החלופה השנייה היא שינוי עילת הסגירה. כשהמטרה היא לנקות את שמו של מי שהואשם, או להבהיר שהתיק לא נסגר מחוסר ראיות בלבד, המסלול של שינוי עילת סגירה מדויק יותר.

החלופה השלישית היא אזרחית. חלק ניכר מהעבירות שבתוספת השנייה מקימות גם עילה אזרחית, ותביעה אזרחית מתנהלת ברף הוכחה נמוך יותר ומסתיימת בפיצוי כספי. קובלנה מתאימה בעיקר כשהמטרה היא ההרשעה עצמה, ולא הפיצוי. לצידה, כשההליך הפלילי כבר מתנהל, עומדת לנפגע גם הזכות לפיצוי במסגרתו, כמפורט בעמוד זכויות נפגעי עבירה.

 

מה נדרש כדי להגיש קובלנה

ההכנה לקובלנה שונה מהכנה לתלונה, משום שהיא מחליפה את עבודת החקירה שהמשטרה לא תעשה.

הצעד הראשון הוא סיווג: לוודא שהעבירה אכן מנויה בתוספת השנייה, שהיא לא נעברה כלפי בן משפחה, ושאין מדובר בעובד מדינה שפעל במילוי תפקידו. כשל באחד מהשלושה חוסם את ההליך מלכתחילה.

הצעד השני הוא ראיות. הקובל אינו יכול לזמן חוקרים או להוציא צווים, ולכן כל התשתית צריכה להיות בידיו מראש: תיעוד, צילומים, הודעות, מסמכים רפואיים ושמות עדים שמוכנים להתייצב. מה שלא נאסף מראש לרוב לא ייאסף אחר כך.

הצעד השלישי הוא ניסוח. סעיף 70 מחיל על הקובלנה את ההוראות הנוגעות לכתב אישום, ומכאן שכתב קובלנה פגום חשוף לאותן טענות מקדמיות שחשוף להן כתב אישום, ובראשן הטענה שהעובדות המתוארות אינן מהוות עבירה.

 

שאלות נפוצות

 

מקורות שצוטטו במאמר (5)

כל הפניות לחקיקה במאמר נבדקו מול נוסח החוק המעודכן במאגרי החקיקה שלהלן.

• [1] חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, סעיפים 68-73 והתוספת השנייה - נוסח מלא ומעודכן - נבו
• [2] חוק העונשין, התשל"ז-1977 - נוסח מלא ומעודכן - נבו
• [3] חוק סדר הדין הפלילי - נוסח החוק המלא - ויקיטקסט
• [4] חוק העונשין - נוסח החוק המלא - ויקיטקסט
• [5] חוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991 - נוסח החוק המלא - ויקיטקסט

האמור בעמוד זה הוא מידע כללי בלבד, אינו מהווה ייעוץ משפטי ואינו תחליף לייעוץ פרטני. הפניות לסעיפי חוק מתייחסות לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 ולחוק העונשין, התשל"ז-1977, לפי נוסחם המעודכן. התוספת השנייה מתעדכנת מעת לעת, וכדאי לוודא את נוסחה העדכני לפני הגשה.